ביני ובין בני ישראל. א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי, כל מצוה שנתן להם הקב"ה לישראל נתן להם בפרהסיא, חוץ מן השבת שנתן להם בצנעא, שנאמר ביני ובין בני ישראל לטי"ל דסמך אסיפא דקרא אות היא לעולם וכתיב לעלם חסר, ובקדושין ע"א א' דרשו כה"ג על הפסוק דפ' שמות זה שמי לעלם, ודרשו שם לעלם כתיב. ובגמרא מסיק דלאו מצות שבת גופה העלים הקב"ה מן האומות, אלא מתן שכרה של שבת, וי"ל בטעם הדבר כדי שלא יתקנאו בישראל לשמור גם הם את השבת, וע' בדרשה הבאה. . (ביצה ט"ז א')
ביני ובין בני ישראל. ביני ובין בני ישראל – ולא ביני ובין עובדי כוכבים מדעובד כוכבים אינו מצווה על שבת, ואדרבה, עובד כוכבים ששבת חייב מיתה, כמבואר בסנהדרין נ"ח ב' ולפנינו בפ' נח בפסוק ויום ולילה לא ישבותו. . (מכילתא)
אות היא לעלם. מגיד שאין שבת בטלה מישראל מאהענין מבואר במכילתא ע"פ המאמר כל מצוה שנתנו ישראל נפשם עליה כגון שבת מילה וטבילה ותלמוד תורה נתקיימו בידם, וכל מצוה שלא נתנו נפשם עליה כגון בית המקדש ושמיטין לא נתקיימו, ובגמרא שבת ק"ל א' בא מאמר זה בחיסור לשון, ומיבמות ו' ב' אמרו מה שמירה האמורה בשבת לעולם, וי"ל דסמכו על דרשה זו, וע"ל בפ' קדושים בפסוק את שבתתי תשמרו. . (שם)
שבת וינפש. אמר ר' שמעון בן לקיש, נשמה יתרה נותן הקב"ה באדם ערב שבת ולמוצאי שבת נוטלין אותה ממנו, שנאמר שבת וינפש, כיון ששבת – וי אבדה נפש מבדריש מכפל לשון שבת וינפש, דהיינו שבת היינו וינפש, ואסמכתא בעלמא הוא, ופשטות הענין קאי על שביתת הקב"ה, וענין הנשמה יתירה הוא רוחב לב ונפש למנוחה ורצון, ועי' רש"י שם. . (ביצה ט"ז א׳)