1ושמרו. תניא, ר' שמעון בן מנסיא אומר, מניין לפקוח נפש שדוחה את השבת, ת"ל ושמרו בני ישראל את השבת, אמרה תורה חלל שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה לולכאורה משמע מדרשה זו דדוקא היכי שע"י חלול שבת זו יוכל לשמור שבתות הרבה, והיינו אם ברור הדבר שע"י חלול זה יקום מחליו, אבל באמת לא קיי"ל כן, אלא אפילו לחיי שעה מחללינן, וצ"ע. וראיתי בשם המאירי טעם הדבר שמחללין שבת בשביל חיי שעה, שמא יהרהר בתשובה באותה שעה ויתקן כל מה שחטא בחייו, עכ"ל, ואפשר לומר דבא להסביר בזה כדי שיתקיים הדין מחלול שבת בשביל חיי שעה אפילו לדרשת ר' שמעון בן ענסיא שלפנינו, שלא יקשה האיך מחללין שבת בשביל חיי שעה אחרי דלא שייך בו הסברא כדי שישמור שבתות הרבה, ולזה מפרש שמא יהרהר בתשובה, וע"י תשובה זו יתקן הרבה שבתות שחלל אותם, והוי זה מעין שמירת שבתות, כי מה לי תקון השבתות הבאות או החולפות, אחרי כי עכ"פ מתקן הוא, ודו"ק. .
(יומא פ"ה ב׳)
2לעשות את השבת. תניא, ר׳ אלעזר בן פרטא אומר, ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת, מלמד שכל המשמר את השבת כאלו עשאה לזטעם הדרשה נראה פשוט דמדייק לעשות את השבת, מה עשיה שייך בזה, ולפי פשוטו הו"ל לומר ושמרו בני ישראל את השבת לדרתם, ותו לא, ועל יסוד שנוי זה דריש כל המשמר את השבת כאלו עשאה. וכהאי גונא תתבאר הדרשה בסוכה כ"ז ב', עושין סוכה בחולו של מועד דכתיב חג הסכות תעשה לך, הכי קאמר רחמנא, עשה סוכה בחג, והבאור הוא דמדייק הלשון תעשה לך דאינו מכוון כל כך ללשון חג הסכות ויותר היה נכון לכתוב יהיה לך.
ובאור הדרשה בכלל כל המשמר את השבת כאלו עשאה נראה להסביר משום דמשונה מצות שבת משאר המצות, שכל המצות הן עצמן נראות שהן ענינים מיוחדים למצות, כמו ציצית ותפילין שופר וסוכה ולולב, ואפילו בשעה שאין מקיימין אותן ג"כ ניכרין מה הן, שאין כמוהם לשאר העמים, משא"כ מצות שבת, לולא קיומה בפועל אין שום היכר בהיום שהוא שבת, כי הלא תכונת היום אינו משונה מתכונת שאר הימים, ולכן אין ניכר הווייתה רק בעשותה וקיומה, ולכן כל המשמר את השבת הוי כאלו עשאה, יען שבעשיתו מכיר ומציין אותה, ודו"ק. .
(מכילתא)
3ברית עולם. ר' אליעזר אומר, לעשות את השבת וגו' ברית עולם, דבר שהברית כרותה לו, ואיזו זו מילה לחאף הוא מדייק כמו הדורש הקודם את הלשון לעשות את השבת דהול"ל ושמרו בנ"י את השבת, ועם זה י"ל דמדייק שהלשון ברית עולם היה צריך להיות מוסב על הפ' שאחריו ביני ובין בנ"י, ולכן דריש דמרמז כאן שאע"פ שצוה כאן על חלול שבת בכ"ז יוצא מן הכלל מצות מילה שעליה מותר וגם מצוה לחלל שבת [וכמו שדרש לעיל רמז כאן לדחות שבת בפקו"נ], ודריש לעשות בו ברית עולם שהוא המילה, שנקראת ברית עולם, כנודע בפ' לך. .
(שם)