1נפש. לרבות את הגרים ואת העבדים.
(תו"כ)
2מצות ה'. על מצות ה' מביא חטאת ואינו מביא חטאת על מצות המלך ועל מצות ב"ד.
(שם)
3אשר לא תעשינה, יכול מדכתיב מצות ה' אפילו מצות עשה בכלל, ת"ל אשר לא תעשינה, הרי זו ל"ת.
(שם)
4ועשה מאחת מהנה. תניא, ר' יוסי אומר, ועשה מאחת מהנה, פעמים שחייב אחת על כולן ופעמים שחייבים על כל אחת ואחת, אחת על כולן – שגגת שבת וזדון מלאכות, אחת על כל אחת ואחת – זדון שבת ושגנת מלאכות אשגגת שבת וזדון מלאכות הוא שיודע שמלאכות אלו אסורות לעשות בשבת רק שכח ששבת היום, ולכן נקראו חדא שגגה משום חסרון ידיעת היום, שהוא חסרון אחד כללי, וזדון שבת ושגגת מלאכות הוא שידע ששבת היום ורק שגג במה שלא ידע שמלאכות אלו אסורות לעשות, וא"כ בכל מלאכה ומלאכה שגג שגיאה מיוחדת, ולכן חייב על כל אחת ואחת. וטעם הדרשה מלשון פסוק זה דקשה לו הלשון מאחת מהנה, דלפי פשטות הלשון הו"ל ועשה אחת מהנה או ועשה אחת מכל מצות ה', וכמו דכתיב לקמן בחטאת צבור ונשיא (פ' י"ג וכ"ב), ולכן דרש דועשה קאי גם על מאחת גם על מהנה, וכמו דהיה כתוב ועשה מאחת ועשה מהנה, והכונה דלפעמים עושה הרבה עבירות ואינו חייב אלא חטאת אחת על כולן, וזהו הנה שהיא אחת, ר"ל שאינו חייב אלא אחת אע"פ שרבות הן העבירות, והטעם מפני שכולן נכללות ביסוד עבירה אחת, כמש"כ, ופעמים עושה עבירה אחת וחייב עליה חטאות הרבה, וזהו אחת שהיא הנה, וכמו שציירנו. וע"ע מש"כ בענין זה בפ' תשא בפסוק אך את שבתותי תשמרו.
.
(שבת ע' א')
5מאחת מהנה. הנה אבות, מהנה תולדות בגם כאן מדייק קושי הלשון מאחת מהנה כמש"כ באות הקודם, ודריש ע"ד אסמכתא, דהנה משמעותו אבות מלאכות ומהנה תולדות, דכך משמעות הלשון הנה – דבר שלם, ומהנה – מקצת דבר, ובאור הענין, כי כידוע אם עשה הרבה אבות מלאכות בשבת בהעלם אחד חייב על כל או"א, אבל אם עשה אב ותולדותיו בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחד על האב, יען כי התולדות נגררות אחר האב, ואצטריך קרא לאשמעינן זה בענין חטאות, יען כי זולת פרט זה אין כל חלוק בין אב לתולדה, כי גם העושה תולדה חייב כרת אם עשאה במזיד, ואם באו עדים נסקל, ואם עשאה בשוגג חייב חטאת קבועה.
[שנת ע' א'].
6מאחת מהנה. יכול אינו חייב עד שיכתוב כל השם, עד שיארוג כל הבגד ת"ל מאחת, אי מאחת יכול אפילו לא כתב אלא אות אחת אפילו לא ארג אלא חוט אחד ת"ל (פ' י"ג) אחת, הא כיצד, אינו חייב עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת גר"ל שאע"פ שכיון לכתוב תיבה אחת גדולה שלמה וכתב קטנה ממנה שגם היא משמעותה ענין שלם ג"כ חייב, כיון דגם באותיות אלו שכתב יש משמעות שם, וכגון שכיון לכתוב שמעון, שמואל, נחור, דניאל, גדיאל, וכתב שם, נח, דן, גד, ג"כ חייב, אבל אם כתב שתי אותיות שאין במשמעותן כלום פטור.
.
(שם ק"ג ב')