1אם הכהן. [פתח בנפש יחיד וסיים בכהן משיח, לומר לך] משיח כיחיד, מה יחיד אם אכל בהוראת ב"ד פטור אף כהן משיח אם אכל בהוראת ב"ד פטור דר"ל אם אכל דבר איסור ע"פ הוראת ב"ד שהורו בטעות להיתר פטור מלהביא פר. וטעם הדבר מבואר בירושלמי כאן מפני שאין הוראת אחרים אצל הוראת ב"ד כלום, ונראה פירושו, שאע"פ שכה"ג הוא אדם נעלה בתורה ובחכמה, והיה אפשר לומר שגם בהוראת ב"ד חייב משום דלא הו"ל לסמוך על הוראתם אלא לבקר בעצמו מעשיו ע"פ הדין, אפ"ה לענין כח ההוראה אין הוראת אחרים אפילו גדולים בתורה כלום לעומת כח ההוראה של ב"ד קבוע, ולכן היה לו לשמוע להם, והמפרש לא פירש כן, ועיין במשנה ריש הוריות וברמב"ם ריש פ' י"ב משגגות.
.
(ירושלמי הוריות פ"ב ה"א)
2אם הכהן המשיח. ת"ר כהן למעט מלך, משיח למעט מרובה בבגדים, הכהן המשיח זה כהן גדול שאין משיח על גביו, יצא משוח מלחמה שיש משיח על גביו הומפרש בגמרא מאי משמע, ומשני מדכתיב הכהן המשיח (בה' הידיעה) המיומן שבמשוחים, והיינו העיקר שבמשוחים, והוא כה"ג. ומבואר במשנה מקודם דכהן המרובה בשמונה בגדים אין לו דין כהן משיח, וזה היה בזמן בית שני שלא היה שמן המשחה ונצטיין רק ברבוי בגדים כמבואר לפנינו בפ' תצוה ולקמן בפ' צו.
.
(הוריות י"ב א')
3אם הכהן המשיח יחטא. חטא עד שלא נתמנה ואח"כ נתמנה הרי הוא כהדיוט, דכתיב אם הכהן המשיח יחטא – פרט לקודמות ור"ל פרט לחטא שנתהוה קודם למשיחותו, ולכן מביא כשבה או שעירה ולא פר, כפי שיתבאר לקמי בפרשה. והטעם בזה משום דקרבן לא נשתנה בשנוי הגוף, וע' כתובות מ"ה א'.
.
(שם י' א')
4לאשמת העם. מלמד שהמשיח כצבור, מה צבור אינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה, כך משיח אינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה זר"ל מה צבור אין חייבים להביא פר העלם דבר אלא א"כ היה בחטאתם העלם דבר עם שגגת מעשה, והיינו ששגו הב"ד בהוראה ונעלם מהם הדין ושגגו רוב הצבור ועשו מעשה על פיהם, כדילפינן בסמוך מפ' וכי ישגו, כך כהן משיח אינו חייב בפר עד שיעלם ממנו הדין ויעשה המעשה בשוגג ע"פ הוראה שחשב, ואינו דומה לנשיא [לקמן בפרשה, פ' כ"ב] שבכל אופן מביא שעיר, כפי שיתבאר במקומו.
ואמנם בזה יש חילוק בין צבור למשיח, דצבור אם לא היה בחטאתם העלם דבר עם שגגת מעשה, כגון אם הורו ב"ד מזידין ועשו הקהל שוגגין דלא הוי הוראה והוי שגגת מעשה לבד והוו יחידין ופטורין הקהל להביא עבור הב"ד פר, משום דכיון דהב"ד מזידים היו לא שייך קרבן לב"ד מזיד, אלא היחידים בעצמן מביאים כשבה או שעירה עבור שגגתן כפי שיתבאר לקמן, אבל כהן משיח אם הורה מזיד ועשה שוגג פטור מכל, משום דכיון דבו גופיה המזיד והשוגג לא שייך בו קרבן משום צד המזיד דלאו בר קרבן הוא, ויתבאר לקמן בפסוק כ"ז בדרשה מעם הארץ. ועוד יש חילוק בין כהן משיח לב"ד, שהב"ד חייבים דוקא אם הורו הם ועשו אחרים על פיהם, והיינו שהם בעצמם לא עשו בפועל ממש פעולת הוראתם, אבל בכהן משיח אינו חייב אלא א"כ עשה הוא בעצמו כשגגת הוראתו, וזה יתבאר בסמוך בדרשה אשר חטא.
.
(שם ז' א')
5לאשמת העם. מלמד שהמשיח כצבור, מה צבור אין חייבים עד שיורו ב"ד לבטל מקצת ולקיים מקצת, כך משיח אינו חייב עד שיורה לבטל מקצת ולקיים מקצת חדבב"ד אין חייבים אלא אם הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת בדברים שאין מפורשין בתורה, כמו למשל שאם אמרו שמותר להוציא מרשות לרשות בשבת אין זה נקרא שגגת הוראה אלא שכחה, דהוי כמו שאמרו אין שבת בתורה, לפכך פטורין מן הקרבן וכל העושה על פיהם חייב חטאת לעצמו, ואין ב"ד חייבים רק באופן שאמרו אמת שהמוציא מרשות לרשות בשבת חייב אלא שזורק או מושיט מותר, דזה נקרא שגגה, מפני שקיימו מקצת הלכות שבת בענין הוצאה והורו לבטל פרט אחד, זריקה והושטה, ויתבאר זה בפרטיות לקמן בפסוק (י"ג) ונעלם דבר, כך כהן משיח אינו חייב להביא פר אלא באופן כזה, וגם זה ילפינן מפסוק שלפנינו לאשמת העם – הרי הוא כצבור.
.
(הוריות י"ב ב')
6לאשמת העם. מלמד שהמשיח בצבור, מה צבור אין חייבין עד שיורו ב"ד בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף משיח אינו חייב עד שיורה בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת טעיין לקמן בפסוק י"ד בדרשה אשר חטאו עליה יתבאר ענין זה.
.
(שם ח' א')
7והקריב על חטאתו. ת"ר, והקריב על חטאתו אשר חטא, מלמד שמביא פר על חטאתו משעבר, מכאן לכהן משיח שחטא ועבר ממשיחתו או עבר ממשיחתו ואח"כ חטא מביא פר ייתכן דמדייק משום דלקמן בחטאת צבור ובחטאת נשיא ויחיד לא כתיב כלשון זה אלא והביא את קרבנו, וגם כאן הול"ל והקריב פר, ולמה הזכיר כאן על חטאתו, ולכן למד מזה דלא לבד שהפר בא לאשמת העם שנכשלים בסבתו אלא גם עבור עצמו, וכיון שכן, שוב אין נ"מ אם אחר שחטא עבר ממשיחותו, וכן אפילו חטא לאחר שעבר ממשיחותו ג"כ מביא פר, לפי דקיי"ל שאין בין כהן משיח המשמש בכהונתו לכהן משיח שעבר אלא פר של יוהכ"פ ועשירית האיפה של כל יום שאין מקריב אותן אלא כהן המשמש בכהונה גדולה, אבל פר הבא על כל המצות שוים בזה ובזה.
.
(שם י' א')
8אשר חטא. ת"ר, יכול אם הורה ועשו אחריו בהוראתו יהא חייב, ת"ל והקריב על חטאתו אשר חטא, על מה שחטא הוא מביא ואין מביא על מה שחטאו אחרים יאר"ל דבזה אינו דומה קרבן כהן משיח לקרבן ב"ד, דב"ד חייבים רק על הוראתם השגגית לבד, רק אז אם הם בעצמם לא עשו המעשה בפועל כמו שהורו אלא הקהל עשו ע"פ הוראתם, אבל כהן משיח אינו חייב בפר אלא א"כ הורה וגם עשה הוא בעצמו פעולת הוראתו השגגית, אבל אם הורה ועשו אחרים ע"פ הוראתו פטור, ומסמיך זה על הלשון אשר חטא, כדמפרש, והיינו משום דלשון זה מיותר.
ודע דלשון הרמב"ם בענין זה אינו מבורר לי כלל, דז"ל בפט"ו ה"א משגגות, במה דברים אמורים שכהן משיח מביא פר על שגגתו כשטעה בהוראת עצמו ועשה מעשה בשגגת הוראתו שנאמר אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם הרי משיח כצבור [ר"ל כב"ד], מה הצבור שהן ב"ד אין חייבין בקרבן עד שיטעו בהוראה ויעשו העושים על פיהם כך המשיח, עכ"ל. הנך רואה שפתח בתנאי שאין חייב הכהן משיח אא"כ עשה הוא בעצמו מעשה בשגגת הוראתו, וזהו כדרשה שלפנינו, וסיים ששוה לב"ד שאין חייבים אא"כ טעו בהוראה ויעשו העושים על פיהם, הרי דבב"ד חייבים אע"פ שהם בעצמם לא עשו בפועל המעשה שהורו רק אחרים עשו על פיהם, וכהן משיח אינו חייב אלא א"כ הוא בעצמו עשה תוצאת הוראתו, וא"כ איך שוים הם בפרט זה. ובדוחק י"ל דכונתו רק להשוות בפרט זה שעם ההוראה צריכה להיות גם מעשה, אבל זה קשה, שהשמיט לפרש דין דרשה זו שלפנינו בכהן משיח, וצ"ע.
ודע דמפשטות לשון זה הפסוק והקריב על חטאתו אשר חטא, יש סמוכין למ"ש בנדרים ו' א' הרי זו חטאת הרי זה אשם לא אמר כלום אע"פ שמחויב חטאת או אשם הוא, עד שיאמר הרי זו חטאתי הרי זה אשמי, ואריכות הלשון שבפסוק זה מורה שצריך לכוין מפורש בהחטאת שמביא שהוא לשם חטאתו, אבל אם מקריב סתם חטאת אע"פ שידוע שמחויב חטאת הוא אינו די בזה, וטעם הדבר מבואר בגמ' שם משום דבעינן ידים מוכיחות, ועיי"ש.
.
(שם ז' א')
9אשר חטא. ת"ר, הורה עם הצבור ועשה עם הצבור יכול יביא פר לעצמו, ת"ל והקריב על חטאתו אשר חטא, חטא בפני עצמו מביא בפני עצמו, חטא עם הצבור מתכפר לו עם הצבור יבר"ל הא דכהן משיח מביא פר ביחוד הוא רק אם הורה הוא לבדו בלא ב"ד, אבל אם הורה הוא עם הצבור, ר"ל עם הב"ד, וטעו שניהם בהוראה, הרי זה פטור להביא כפרה בפני עצמו אלא מתכפר לו בכלל הצבור, וזה למדין מלשון אשר חטא, דמיותר הוא, דדרשינן אם רק חטאתו, כלומר שגגתו לבד גרמה המעשה, אבל אם שגגתו היא ביחד עם שגגת הב"ד, מתכפר לו עמהם, והרבותא בזה דלא נילף מפר והכ"כ שמביא כה"ג ביחוד ואין מתכפר לו עם הצבור, והו"א דגם הכא בכל אופן צריך פר ביחוד, קמ"ל.
.
(שם שם)
10ופר בן בקר. אי פר יכול זק ת"ל בן, אי בן יכול קטן ת"ל פר הא כיצד בן שלש שנים.
(תו"כ)