1בבל משבותיכם. מה ת"ל, שיכול הואיל ובענינא דקרבנות כתיבי, בזמן דאיכא קרבנות נתסר חלב ודם, בזמן דליכא קרבנות לא – ת"ל בכל משבותיכם מכונת הקושיא, כיון דקיי"ל חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחו"ל, ואיסור אכילת חלב ודם היא מצוה גופנית, א"כ פשיטא דנוהגת בכל מקום ולמה כתיב בכל מושבותיכם, ומה שלא דייקו למה כתיב חוקת עולם לדרותיכם י"ל דסמך על מ"ש בתו"כ לדרותיכם שינהג הדבר לדורות. וי"ל באור הענין ע"פ מש"כ הרשב"ם בב"ב ק"כ א' דבמקום שלא כתיב לדורות או לשון אחר המורה על כונה זו י"ל דאין הצוי חל אלא על האבות ולא על הבנים, יעו"ש.
.
(קדושין ל"ז ב')
2כל חלב וכל דם. תניא, כל חלב וכל דם לא תאכלו, מקיש דם לחלב, מה חלב מיוחד שחלבו חלוק מבשרו ואין מצטרפין זה עם זה אף דם שדמו חלוק מבשרו אץ מצטרפין זה עם זה, אוציא דם שרצים הואיל שאין דמן חלוק מבשרן מצטרפין מאענין חלוקת חלב מבשר הוא שלא נאמר איסור חלב אלא בשור וכבש ועז שחלבן אסור ובשרן מותר, וממילא לא שייך בהו צירוף שאין היתר מצטרף לאיסור, ומחלב למדין לדם, דאע"פ שהדם איסורו נוהג בטמאין וראוי להצטרף הדם והבשר לענין טומאה, אך מכיון שעל דם יש איסור כרת משא"כ על הבשר שוב אין מצטרפין גם לענין טומאה. אבל דם השרצים קיי"ל שאין מוזהרין עליו משום דם אלא משום שרץ, יען דאין איסור דם משום דם אלא בבהמה חיה ועוף [עי' כריתות כ"א ב'], לכן מצטרפין הדם והבשר, שאם אכל חצי זית מדם וחצי זית מבשר חייב, וע"ע בסוגיא כאן.
.
(כריתות ד' ב')
3וכל דם. אמר רבא, חמשה לאוין האמורין בדם למה מבחד הכא, וחד בפ' צו וכל דם לא תאכלו, וחד בפ' אחרי, דם כל בשר לא תאכלו, ושתי פעמים בפ' ראה, רק הדם לא תאכלו, לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים ועי' מש"כ שם. ואף דישנם עוד לאוין בהם לא חשיב הכא משום דהנהו אתו לדרשה, כמו בפ' אחרי כל נפש מכם לא תאכל דם ודרשינן שם להזהיר גדולים על הקטנים.
אחת לדם חולין, אחת לדם קדשים, אחת לדם כסוי, אחת לדם התמצית, ואחת לדם האברים מגדם התמצית הוא הדם שמתמצה ונסחט ושותת כשיוצא, והוא מלשון ונמצה דמו, ודם האברים כגון דם הטחול דם הלב דם הכליות. ומה שצריך לאוין מיוחדים בדם התמצית ודם האברים הוא מפני שאין איסור כרת אלא בדם שהנפש יוצאת בו, והיינו הדם היוצא בשעת שחיטה, משום דכתיב בענין כרת בדם (פ' אחרי) כי נפש כל בשר דמו היא, אבל שאר מיני דמים אין בהם כרת, וכדי שלא נימא כשם שאין בהם כרת כך אין בהם לאו, לכן אצטריך לאו מיוחד לרבות דם התמצית ודם האברים. ומה שצריך רבוי מיוחד לדם חולין הוא משום דאינו ראוי למזבח, וכמו דדרשינן לקמן בפ' צו (ז' כ"ה) בפסוק כי כל אוכל חלב אשר יקריב ממנו לה', אין לי אלא חלב שכשר ליקרב חלב שאין כשר ליקרב מנין וכו', הרי דמה שאינו ראוי למזבח צריך רבוי מיוחד בחולין.
.
(כריתות ד' ב')