וזאת ליהודה וגו'. אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן, מאי דכתיב יחי ראובן וזאת ליהודה כדפירש"י אין לך ברכת כל השבטים מתחלת בלשון וזאת חוץ מזו, עכ"ל. וכבר כתבנו בריש אות הקודם מה שנראה לנו כונה אחרת בדיוק דרשה זו, דהוא מה שזכר את יהודה סמוך לראובן קודם ללוי אעפ"י שהיה צעיר ממנו.
, כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון כהעצמות כל השבטים העלו ממצרים, והוא שיוסף אמר להם והעליתם את עצמותי מזה אתכם, עם עצמותיכם, והיו עצמות כל השבעים שלדן קיימת, ויהודה אבריו מפורקין ומתגלגלין בארונו מפני שנדה את עצמו בערבונו של בנימין שאמר ליעקב וחטאתי לך כל הימים אפילו לעוה"ב כמבואר לפנינו בפ' מקץ, ומהכא נפקא לן בברכות י"ד ב' דנדוי של חכם אפילו על תנאי הוא בא.
עד שעמד משה ובקש עליו רחמים, אמר, רבש"ע, מי גרם לראובן שיודה – יהודה כוכמבואר בדרשה הקודמת.
וזאת ליהודה שמע ה' קול יהודה, עלו אבריו לשפי כזנכנסו עצמותיו למקום חבורם ששפו משם, כמו בוקא דאטמא דשף מדוכתיה (חולין נ"ד ב').
, לא הוו מעיילי לי' למתיבתא דרקיע, אמר, ואל עמו תביאנו, לא הוי ידע למשקל ולמטרי בשמעתא בהדי רבנן, אמר, ידיו רב לו, לא הוי סלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא, אמר ועזר מצריו תהיה כחכך משמע לי' עזר מצריו, מהחולקים עליו, וכל זמן שלא כיון להלכה עדיין לא נעזר עזרה אמתית.
.
(סוטה ז' ב')
(סוטה ז' ב')