אל נא תהי כמת. מכאן שמצורע חשוב כמת יאלפי פשטות הענין משמע שנמשל מצורע למת מפני שחייו אינם חיים חשוב כמת, וכמו יתר הענינים שחשיב שם הדומים למת, עני וסומא ומי שאין לו בנים, אבל רש"י בפסוק זה פירש שהמצורע חשוב כמת, מה מת מטמא בביאה אף מצורע מטמא בביאה, עכ"ל. ואמת שבספרי איתא קרוב ללשון זה, אבל לא ידעתי מי דחקו לרש"י לפרש כאן כן ולא כפשטות הענין המתבאר בגמרא, אשר כן הדעת נוטה שלזה כיון אהרן כדי לעורר רחמיו של משה שיתפלל על מרים, וצ"ע. –
והנה אם המליצה אל נא תהי כמת היא מליצה מכוונת לענין שבאה לעורר רחמים על מרים לרפאותה, הנה לשון סוף הפסוק כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו – לבד שאינו מבואר רעיונו וכונתו ותכונתו, עוד גם אינו מבואר מאי שייך לכאן ומה רצה אהרן לכוין בזה, והמפרשים נדחקו בזה הרבה.
ונראה ע"פ מ"ש בנדה כ"ג ב' בולד היוצא מחותך אברים אז הולד הבא אחריו הוי בכור לנחלה, ומפרש הטעם דכתיב ראשית אונו, מי שלב אביו דוה עליו יצא ולד כזה, המחותך אברים, שאין לבו דוה עליו, יעו"ש, מבואר מזה דולד מת היוצא שלא בשלמות הגוף אין הלב דוה, ורצה אהרן לעורר רחמיו של משה, אמר אל נא תהי נחשבת בעיניו כמת אשר בצאתו מרחם אמו ונאכל חצי בשרו, היינו מחותך, שאז אין הלב דוה עליו וממילא אין מתעוררים עליו, אלא שירגיש בלבו רחמים עליה ויתפלל עבורה. –
והנה רש"י בפסוק זה הביא דרשה וז"ל, דבר אחר אל נא תהי כמת, אם אינך רופאה בתפלה מי מסגירה ומי מטהרה, אני אי אפשר לראותה, שאני קרוב ואין קרוב רואה את הנגעים, וכהן אחר אין בעולם, עכ"ל. והנה דרשה זו איתא בשנוי לשון קצת בזבחים ק"ב א' ובספרי כאן, ולכאורה דבר פלא הוא שדורש שלא אליבא דהלכתא, שהרי מפורש קיי"ל במס' נגעים פ"ב משנה ה' כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו, ר' מאיר אומר אף לא נגעי קרוביו, ופשוט הדבר דקיי"ל כחכמים נגד ר"מ, דגם נגעי קרובים אדם רואה, וכ"מ בסנהדרין ל"ד ב', וכ"פ הרמב"ם והוא פשוט וברור, וא"כ דרשה זו הוי שלא אליבא דהלכתא כר"מ, ועיין לפנינו בפ' שופטים בפסוק ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע, מש"כ בזה.
והן אמנם הגמרא והספרי אפשר ליישב, יען כי כנראה לי באה שם הדרשה בקיצור ובחיסור לשון, וצ"ל כמו שהיא במלואה במ"ר סוף פ' תזריע בזה"ל, תנן התם, כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו, ר' מאיר אומר אף לא נגעי קרוביו, ומי ראה נגע מרים, אם תאמר אהרן ראה, אין קרוב רואה את הנגעים, אלא אמר הקב"ה אני כהן ואני מסגירה אני חולטה ואני פוטרה, יעו"ש. מבואר מזה שכל דרשה זו בענין מרים הוא מלישנא דר"מ, אבל חכמים דס"ל קרוב רואה את הנגעים אין צריכין כלל לדרשה אגדית זו, יען כי הענין יתבאר כפשוטו שאהרן ראה את הנגע, ולכן על הגמרא וספרי לא קשה מה שהביאו דרשה זו, יען כי רגילין חז"ל בדרשות אגדיות להביא גם דרשת יחיד, וא"צ למש"כ התוס' בזבחים שם דאותה ברייתא ס"ל כר"מ, אלא כמש"כ המ"ר דסיום דברי ר"מ גופיה הם, אבל על רש"י קשה שפירש מפורש שלא אליבא דהלכתא, וחידוש על מפרשי רש"י שלא העירו בדבריו אלו כלל. .
(נדרים ס"ד ב׳)
והנה אם המליצה אל נא תהי כמת היא מליצה מכוונת לענין שבאה לעורר רחמים על מרים לרפאותה, הנה לשון סוף הפסוק כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו – לבד שאינו מבואר רעיונו וכונתו ותכונתו, עוד גם אינו מבואר מאי שייך לכאן ומה רצה אהרן לכוין בזה, והמפרשים נדחקו בזה הרבה.
ונראה ע"פ מ"ש בנדה כ"ג ב' בולד היוצא מחותך אברים אז הולד הבא אחריו הוי בכור לנחלה, ומפרש הטעם דכתיב ראשית אונו, מי שלב אביו דוה עליו יצא ולד כזה, המחותך אברים, שאין לבו דוה עליו, יעו"ש, מבואר מזה דולד מת היוצא שלא בשלמות הגוף אין הלב דוה, ורצה אהרן לעורר רחמיו של משה, אמר אל נא תהי נחשבת בעיניו כמת אשר בצאתו מרחם אמו ונאכל חצי בשרו, היינו מחותך, שאז אין הלב דוה עליו וממילא אין מתעוררים עליו, אלא שירגיש בלבו רחמים עליה ויתפלל עבורה. –
והנה רש"י בפסוק זה הביא דרשה וז"ל, דבר אחר אל נא תהי כמת, אם אינך רופאה בתפלה מי מסגירה ומי מטהרה, אני אי אפשר לראותה, שאני קרוב ואין קרוב רואה את הנגעים, וכהן אחר אין בעולם, עכ"ל. והנה דרשה זו איתא בשנוי לשון קצת בזבחים ק"ב א' ובספרי כאן, ולכאורה דבר פלא הוא שדורש שלא אליבא דהלכתא, שהרי מפורש קיי"ל במס' נגעים פ"ב משנה ה' כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו, ר' מאיר אומר אף לא נגעי קרוביו, ופשוט הדבר דקיי"ל כחכמים נגד ר"מ, דגם נגעי קרובים אדם רואה, וכ"מ בסנהדרין ל"ד ב', וכ"פ הרמב"ם והוא פשוט וברור, וא"כ דרשה זו הוי שלא אליבא דהלכתא כר"מ, ועיין לפנינו בפ' שופטים בפסוק ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע, מש"כ בזה.
והן אמנם הגמרא והספרי אפשר ליישב, יען כי כנראה לי באה שם הדרשה בקיצור ובחיסור לשון, וצ"ל כמו שהיא במלואה במ"ר סוף פ' תזריע בזה"ל, תנן התם, כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו, ר' מאיר אומר אף לא נגעי קרוביו, ומי ראה נגע מרים, אם תאמר אהרן ראה, אין קרוב רואה את הנגעים, אלא אמר הקב"ה אני כהן ואני מסגירה אני חולטה ואני פוטרה, יעו"ש. מבואר מזה שכל דרשה זו בענין מרים הוא מלישנא דר"מ, אבל חכמים דס"ל קרוב רואה את הנגעים אין צריכין כלל לדרשה אגדית זו, יען כי הענין יתבאר כפשוטו שאהרן ראה את הנגע, ולכן על הגמרא וספרי לא קשה מה שהביאו דרשה זו, יען כי רגילין חז"ל בדרשות אגדיות להביא גם דרשת יחיד, וא"צ למש"כ התוס' בזבחים שם דאותה ברייתא ס"ל כר"מ, אלא כמש"כ המ"ר דסיום דברי ר"מ גופיה הם, אבל על רש"י קשה שפירש מפורש שלא אליבא דהלכתא, וחידוש על מפרשי רש"י שלא העירו בדבריו אלו כלל. .
(נדרים ס"ד ב׳)