לא יקרחו קרחה. נאמר כאן קרחה ונאמר להלן [פ' ראה] ולא תשימו קרחה, מה להלן על מת אף כאן על מת לאשם כתיב מפורש ולא תשימו קרחה למת, לאפוקי אם עשה כן מחמת צער אחר, וע' בסמוך אות ל"ו וצרף לכאן.
.
(מכות כ' א')
(מכות כ' א')
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · ויקרא · פרק 21 · פסקה 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
לא יקרחו קרחה. ת"ר, יכול אפילו קרח ארבעה וחמשה קריחות לא יהא חייב אלא אחת, ת"ל קרחה, לחייב על כל אחת ואחת לבנראה דמדייק מדכתיב הפעל והפועל בשם אחד לא יקרחו קרחה, דעל הרוב בא לדרשה, ופשוט הו"ל לומר לא ישימו קרחה, וכמו דכתיב בפ' ראה (י"ד א') לא תשימו קרחה. ועיין משכ"ל בפ' קדושים בפ' ושרט לנפש השייך לענין זה. –
ועיין בטור יו"ד סי' ק"פ בשם הרא"ש דהקורח קרחה אחת על חמשה מתים אינו חייב אלא אחת, וכתב הב"י בטעמו דכיון דילפינן בגמרא (מכות כ' ב') גבי שריטה דהשורש שריטה אחת על חמש מתים חייב על כל אחת ואחת, משמע דבקריחה אינו חייב אלא אחת, עכ"ד. אבל לדעתי הדבר צ"ע, שהרי בתוספתא פ"ג דמכות מבואר מפורש הקורח קרחה אחת על חמש מתים חייב על כל מת ומת, ומה דאיתא בגמרא כן לענין שריטה נראה דלאו דוקא שריטה לבד ולא קריחה, אבל באמת הוא הדין לקריחה וכמבואר בתוספתא הנ"ל ובכ"מ בסוגית הגמ' דמכות הנ"ל דדין אחד לשריטה וקריחה, יעו"ש. ודו"ק [שם שם]
ועיין בטור יו"ד סי' ק"פ בשם הרא"ש דהקורח קרחה אחת על חמשה מתים אינו חייב אלא אחת, וכתב הב"י בטעמו דכיון דילפינן בגמרא (מכות כ' ב') גבי שריטה דהשורש שריטה אחת על חמש מתים חייב על כל אחת ואחת, משמע דבקריחה אינו חייב אלא אחת, עכ"ד. אבל לדעתי הדבר צ"ע, שהרי בתוספתא פ"ג דמכות מבואר מפורש הקורח קרחה אחת על חמש מתים חייב על כל מת ומת, ומה דאיתא בגמרא כן לענין שריטה נראה דלאו דוקא שריטה לבד ולא קריחה, אבל באמת הוא הדין לקריחה וכמבואר בתוספתא הנ"ל ובכ"מ בסוגית הגמ' דמכות הנ"ל דדין אחד לשריטה וקריחה, יעו"ש. ודו"ק [שם שם]
קרחה בראשם. מה ת"ל בראשם לגלכאורה אינו מבואר, דהא אצטריך למכתב בראשם אחרי דסתם קריחה הוא בשער, וא"כ לולא כתב בראשם הו"א דחייב גם על קריחות יתר השערות שבגוף, כמו שער בית השחי ושער הערוה וכדומה. וצ"ל כיון דהאי קריחה איירי בקורח מפני הצער על מת, כפי שנתבאר לעיל, ודרך הקריחה של צער הוא לגוז שער הראש, וא"כ מיותר המלה בראשם דממילא משתמע.
, לפי שנאמר (פ' ראה) ולא תשימו קרחה בין עיניכם, יכול לא יהא חייב אלא על בין העינים בלבד, ת"ל בראשם – לרבות כל הראש לדומה דכתיב בין עיניכם אורחא דמילתא נקט, שכן היה הנהוג אצלם.
[שם שם]
לא יגלחו. ת"ר, יכול אפילו גלחו במספרים יהא חייב, ת"ל (פ' קדושים) לא תשחית את פאת זקנך, אי לא תשחית יכול אם לקטו במלקט ורהיטני יהא חייב, ת"ל לא יגלחו, הא כיצד, גלוח שיש בו השחתה, הוי אומר זה תער להשיש בו שתי המעלות שמגלח ומשחית, משא"כ מלקט ורהיטני, וכן גם במספרים אפילו כעין תער.
.
(שם כ"א א' )
(שם כ"א א' )
לא ישרטו שרטת. נאמר כאן שרטת ונאמר להלן (פ' קדושים) ושרט לנפש, מה להלן על מת אף כאן על מת לושם הפי' למת דכן משמעות הלשון ושרט לנפש, על צער שמת לו מת, ולאפוקי אם שרט מחמת צער אחר, ובפ' קדושים בארנו עוד מענין זה.
.
(תו"כ)
(תו"כ)
לא ישרטו שרטת. יכול על חמש שריטות לא יהא חייב אלא אחת, ת"ל שרטת, לחייב על כל שריטה ושריטה לזעיין מש"כ השייך לענין זה לעיל בפ' קדושים בפ' ושרט לנפש. ועיין בקדושין ל"ה ב' דעת איסי בן יהודה דנשים אינן מצוות על קריחה, וסברתו דהלשון בני אהרן שבתחלת הפרשה דדרשינן ולא בנות אהרן קאי על כל ענין הפרשה, וגם על פרט זה, אבל לא קי"ל כן, וכמש"כ לעיל בפ' א' אות ד'.
.
(תו"כ)
(תו"כ)
קדושים יהיו. כלל אמרו ביבמה, כל שאסורה איסור קדושה חולצת ולא מתייבמת לחאיסור קדושה היינו כל אשה שאינה אסורה משום קורבה רק משום קדושת יחוס זמ"ז, כדמפרש, ולכן אם אשה כזו נפלה ליבום לפני אחד מאלו שמפרש אין מתייבמות, משום גזירה ביאה ראשונה [שהיא מצוה] אטו שניה, אלא חולצת, אבל זו שאסורה איסור כרת או מיתת ב"ד אין חולצת ג"כ, ויתבאר הטעם לפנינו אי"ה ס"פ תצא בפ' יבום.
, ואיזהו איסור קדושה, אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל ובת ישראל לנתין ולממזר, ואמאי קרי להו איסור קדושה דכתיב קדושים יהיו לטובכל אלו אין בגופן איסור ערוה וקורבה ורק משום קדושת יחוס משפחה. והא דכלל כאן אלמנה לכה"ג אף דפסוק זה איירי בכהנים הדיוטים, הוא משום דגם בכה"ג כתיב (פ' ט"ו) כי אני ה' מקדשו, והא דכלל גם ממזרת ונתינה לישראל מטעם איסור קדושה, אע"פ דלא איירי כאן בישראל, צ"ל דסמך על מה שמצינו בכ"מ בתורה שקרא הקב"ה לישראל קדושים, כמו קדושים תהיו, והתקדשתם, וכדומה, ולכן מדאיירי כאן בענין קדושה כולל גם קדושת ישראל במה דשייך בהו בעניני משפחה. וע"ע מענין דרשה זו לקמן ס"פ בחקתי בפסוק אלה המצות.
.
(יבמות כ' א')
(יבמות כ' א')
ולא יחללו. תניא, רבי סמאי אומר, רמז לטבול יום שאם עבד חלל מניין מכל טמא טומאה דאורייתא שטבל ולא העריב שמשו נקרא טבול יום.
, ת"ל קדושים יהיו ולא יחללו, אם אינו ענין לטמא ששימש מאדנפקא לן זה ממה דכתיב ריש פרשה הבאה וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו וגו' וכפי שיתבאר שם.
תנהו ענין לטבול יום ששימש, ויליף חילול חילול מתרומה, מה להלן במיתה אף כאן במיתה מבלקמן בפרשה הסמוכה כתיב ומתו בו כי יחללוהו וגו' וכל זר לא יאכל קודש, וכל הפרשה בתרומה איירי, דכתיב שם ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים, מבואר שרק ביאת שמשו מעכבתו ולא כפרתו, וזה רק בתרומה, דאלו קדשים אינו אוכל עד שיביא כפרתו וכפי שיתבאר עוד שם.
.
(סנהדרין פ"ג ב')
(סנהדרין פ"ג ב')
הם מקריבים. הם ולא הלוים מגר"ל אף דגם הלוים נבחרו לשרת את ה', בכ"ז מובדלים הכהנים לקדושה מהם גם לענין הקרבת קרבנות, והלוים נועדו רק לשיר ולשמור משמרת ה'.
.
(תו"כ)
(תו"כ)
והיו קודש. לרבות בעלי מומין לקדושה מדמכפל לשון מדייק, דהא כבר כתיב קדושים יהיו, ולשון הויה דרשינן בעלמא בהווייתם יהיו, וכאן דריש שישארו בקדושתם לעולם אף שיפסלו מן העבודה ע"י מום כדכתיב לקמן בפרשה כל אשר בו מום לא יקרב, ומטעם דרשה זו מדייק בגמרא דגם בבנות בעלות מומין לא יצאו מכלל קדושתן לכל דבר כמו לענין בת כהן שזינתה, וכן לענין נשיאות כפים הוו כהנים בעלי מומין בקדושתן.
ועיין בהלכות גדולות הלכות בכורות, קל"ט, דמותר לפדות בכור ע"י כהן סומא, ולא ידעתי מאי רבותא, אחרי דכל כהנים בעלי מומין עומדים בקדושתייהו, ואפשר לומר, דהרבותא היא, כיון דסומא פטור מכל המצות וכל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן, וגם אינו מוציא את האב הפודה במצות כהן, קמ"ל כיון דעכ"פ קיימה התורה כהנים בעלי מומין בקדושתייהו פודין על ידם.
ודע דמבואר ביבמות ע"ו א' דכהן פצוע דכה מותר בגיורת משום דלאו בקדושתיה קאי, ולכאורה קשה דהא מרבינן כאן גם כהן בע"מ לקדושה, ואין לומר דשאני פצוע דכה משום דאסור לבא בקהל ולכן אינו קאים גם בקדושתיה, דהא לקמן בפרשה הבאה (פ' כ"ד) כתיב גבי מומי בהמה ומעוך וכתות ונתוק וכרות, דבכלל זה גם פצוע דכה וכרות שפכה, וילפינן למומי אדם ממומי בהמה, כמבואר שם, ובכ"ז כתיב שם בכהנים בע"מ מקדשי הקדשים יאכל, אלמא דגם כהן פצוע דכה וכרות שפכה קיימו בקדושתייהו.
ולכן נראה דרק לענין אישות וזיווגין יצאו פצו"ד וכרו"ש מכלל קדושה מפני שאסורים לבא בקהל, אבל לשאר עניני קדושת כהן, כגון לטמא למתים ולכבדו ולישא כפיו בקדושתייהו קיימי, וראיה לזה, שהרי גם ישראל פצו"ד אינו בקדושתי' לענין זיווגין, והאם נימא שאינו בקדושת ישראל לכל דבר תורה ומצוה התלוי בקדושה, אלא ודאי רק לענין זיווגין כן, והוא הדין בכהן, ומ"ש בגמרא בסתם לאו בקדושתי' קאי – קיצור לשון הוא, והכונה לאו בקדושתי' קאי לענין זיווגין, ודו"ק. .
(סנהדרין נ"א ב')
ועיין בהלכות גדולות הלכות בכורות, קל"ט, דמותר לפדות בכור ע"י כהן סומא, ולא ידעתי מאי רבותא, אחרי דכל כהנים בעלי מומין עומדים בקדושתייהו, ואפשר לומר, דהרבותא היא, כיון דסומא פטור מכל המצות וכל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן, וגם אינו מוציא את האב הפודה במצות כהן, קמ"ל כיון דעכ"פ קיימה התורה כהנים בעלי מומין בקדושתייהו פודין על ידם.
ודע דמבואר ביבמות ע"ו א' דכהן פצוע דכה מותר בגיורת משום דלאו בקדושתיה קאי, ולכאורה קשה דהא מרבינן כאן גם כהן בע"מ לקדושה, ואין לומר דשאני פצוע דכה משום דאסור לבא בקהל ולכן אינו קאים גם בקדושתיה, דהא לקמן בפרשה הבאה (פ' כ"ד) כתיב גבי מומי בהמה ומעוך וכתות ונתוק וכרות, דבכלל זה גם פצוע דכה וכרות שפכה, וילפינן למומי אדם ממומי בהמה, כמבואר שם, ובכ"ז כתיב שם בכהנים בע"מ מקדשי הקדשים יאכל, אלמא דגם כהן פצוע דכה וכרות שפכה קיימו בקדושתייהו.
ולכן נראה דרק לענין אישות וזיווגין יצאו פצו"ד וכרו"ש מכלל קדושה מפני שאסורים לבא בקהל, אבל לשאר עניני קדושת כהן, כגון לטמא למתים ולכבדו ולישא כפיו בקדושתייהו קיימי, וראיה לזה, שהרי גם ישראל פצו"ד אינו בקדושתי' לענין זיווגין, והאם נימא שאינו בקדושת ישראל לכל דבר תורה ומצוה התלוי בקדושה, אלא ודאי רק לענין זיווגין כן, והוא הדין בכהן, ומ"ש בגמרא בסתם לאו בקדושתי' קאי – קיצור לשון הוא, והכונה לאו בקדושתי' קאי לענין זיווגין, ודו"ק. .
(סנהדרין נ"א ב')
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad