אשה זונה. אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות מהר"ל אין זונה האסורה לכהן אלא כל שאינה בת ישראל, ואפילו לא נבעלה או אפילו נתגיירה או נשתחררה פחותה מבת ג' שנים דאינה ראויה לביאה, בכ"ז נחשבת כזונה ואסורה לכהן מפני שבאה מעובדי כוכבים השטופים בזימה, וכן זו שנבעלה לאדם שאסורה לו בין באיסור חייבי כריתות או מיתת ב"ד בין באיסור חייבי לאוין ועשה השוין בכל ואינן מיוחדין לכהן, כגון גר עמוני ומואבי [דאסורין לבא בקהל] מצרי ואדומי [עד דור שלישי ואתיין מכח עשה דור שלישי יבא] כותי חלל ונתין דאסורין בלא תתחתן וממזר [בלא יבא בקהל], וכל אלה שבאו על כהנת לויה וישראלית פסלוה מן הכהונה, וכן הנבעלת לחלל אע"פ שאינה אסורה לו מ"מ פסולה לכהונה [ועי' בתוי"ט פ"ו מ"ו דיבמות], וע"ע לקמן בפסוק ובת כהן כי תהיה לאיש זר השייך לענין זה.
הנה זו היא דעת רש"י בסוגיא כאן ודעת רמב"ם פי"ח ה"א מאס"ב דזונה נקראת גם הנבעלת לחייבי לאוין ועשה, אבל התוס' כאן וראב"ד בהשגות שם ורא"ש בפ"ו דיבמות ס"ל דאין זונה הפסולה לכהונה אלא הנבעלת לחייבי כריתות ומיתת ב"ד מפני שאין קדושין תופסין בהם, או לעובד כוכבים ועבד שאין בהם קדושין, כפי שיתבאר לקמן בפסוק ובת כהן כי תהיה אלמנה, אבל הנבעלת לחייבי לאוין ועשה אינה נקראת זונה מפני שקדושין תופסין בהן ומותרת לכהונה, והה"מ שם טרח למצוא סמוכין לדעת הרמב"ם ודעמיה.
ואני תמה, שהרי כמה וכמה סוגיות מוכיחות מפורש כדעת רש"י ורמב"ם, כמו המשנה יבמות נ"ג ב' הבא על אחת מכל עריות שבתורה או פסולות כגון אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין וממזר פסולה, הרי מפורש דהנבעלת לחייבי לאוין פסולה לכהונה וכן המשנה כתובות י"ג א' ראוה מדברת וכו' הרי זו בחזקת בעילה לנתין ולממזר וכו' וחזקה זו היא לענין שתפסל לכהונה, כמבואר שם.
ולא ידעתי באמת איך יכלכלו תוס' וראב"ד ודעמם סוגיות אלו ועוד כאלו, אם לא דנימא דאתיין כמ"ד אין קדושין תופסין בחייבי לאוין, אבל זה דוחק גדול, שהרי לא קיי"ל כמ"ד זה, ואיך נוקים המשניות שלא אליבא דהלכתא, וע' בתוס' גיטין פ"ט א' ד"ה בעולה, וצ"ע רב. –
ודע דהנרבעת לבהמה אינה נקראת זונה לענין שתפסל לכהונה, משום דאין זנות לבהמה, ויתבאר זה אי"ה לפנינו בפ' תצא בפסוק לא תביא אתנן זונה, ועי' יבמות נ"ט ב', וכן הבא על הנדה לא עשאה זונה לענין שתפסל לכהונה ואע"פ שהיא בכרת. וטעם הדבר כתב הרמב"ם בפ' י"ח ה"א מאס"ב מפני שאינה אסורה להנשא לו, והה"מ ריש פי"ח מאס"ב טרח למצוא מקור לטעם זה שנתן הרמב"ם, ובאמת כדבריו מבואר מפורש בתמורה כ"ט ב', אמר רב, אחד אתנן זכר ואחד אתנן כל עריות חוץ מאתנן אשתו נדה, מאי טעמא זונה כתיב והא לאו זונה היא, ע"כ. ובארנו שם דל"ל דזונה היא המופקרת לזנות דהא כל העריות אינן מופקרות לזנות ומה נשתנו מנדה, ואם נפרש זונה כל שביאתה ביאה אסורה קשה הלא גם ביאת נדה אסורה, ולכן צריך לפרש דזונה נקראת כל שנשואיה לו באיסור, ולכן כל העריות שאין קידושין תופסין בהן נקראות זונה, משא"כ נדה קיי"ל שקדושין תופסין בה כמבואר לפנינו ס"פ מצורע בפסוק ותהי נדתה עליו, לכן לא נקראת זונה. והנך רואה שדברים אלה ראה הרמב"ם וכתב תמציתן, ולכן אחרי דגם כאן לענין פסול כהונה כתיב זונה וכפי המבואר אין נדה בכלל זונה ממילא כשרה נדה לכהונה, וע"ע מש"כ ס"פ מצורע שם, ודו"ק. .
(יבמות פ"א א')
הנה זו היא דעת רש"י בסוגיא כאן ודעת רמב"ם פי"ח ה"א מאס"ב דזונה נקראת גם הנבעלת לחייבי לאוין ועשה, אבל התוס' כאן וראב"ד בהשגות שם ורא"ש בפ"ו דיבמות ס"ל דאין זונה הפסולה לכהונה אלא הנבעלת לחייבי כריתות ומיתת ב"ד מפני שאין קדושין תופסין בהם, או לעובד כוכבים ועבד שאין בהם קדושין, כפי שיתבאר לקמן בפסוק ובת כהן כי תהיה אלמנה, אבל הנבעלת לחייבי לאוין ועשה אינה נקראת זונה מפני שקדושין תופסין בהן ומותרת לכהונה, והה"מ שם טרח למצוא סמוכין לדעת הרמב"ם ודעמיה.
ואני תמה, שהרי כמה וכמה סוגיות מוכיחות מפורש כדעת רש"י ורמב"ם, כמו המשנה יבמות נ"ג ב' הבא על אחת מכל עריות שבתורה או פסולות כגון אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין וממזר פסולה, הרי מפורש דהנבעלת לחייבי לאוין פסולה לכהונה וכן המשנה כתובות י"ג א' ראוה מדברת וכו' הרי זו בחזקת בעילה לנתין ולממזר וכו' וחזקה זו היא לענין שתפסל לכהונה, כמבואר שם.
ולא ידעתי באמת איך יכלכלו תוס' וראב"ד ודעמם סוגיות אלו ועוד כאלו, אם לא דנימא דאתיין כמ"ד אין קדושין תופסין בחייבי לאוין, אבל זה דוחק גדול, שהרי לא קיי"ל כמ"ד זה, ואיך נוקים המשניות שלא אליבא דהלכתא, וע' בתוס' גיטין פ"ט א' ד"ה בעולה, וצ"ע רב. –
ודע דהנרבעת לבהמה אינה נקראת זונה לענין שתפסל לכהונה, משום דאין זנות לבהמה, ויתבאר זה אי"ה לפנינו בפ' תצא בפסוק לא תביא אתנן זונה, ועי' יבמות נ"ט ב', וכן הבא על הנדה לא עשאה זונה לענין שתפסל לכהונה ואע"פ שהיא בכרת. וטעם הדבר כתב הרמב"ם בפ' י"ח ה"א מאס"ב מפני שאינה אסורה להנשא לו, והה"מ ריש פי"ח מאס"ב טרח למצוא מקור לטעם זה שנתן הרמב"ם, ובאמת כדבריו מבואר מפורש בתמורה כ"ט ב', אמר רב, אחד אתנן זכר ואחד אתנן כל עריות חוץ מאתנן אשתו נדה, מאי טעמא זונה כתיב והא לאו זונה היא, ע"כ. ובארנו שם דל"ל דזונה היא המופקרת לזנות דהא כל העריות אינן מופקרות לזנות ומה נשתנו מנדה, ואם נפרש זונה כל שביאתה ביאה אסורה קשה הלא גם ביאת נדה אסורה, ולכן צריך לפרש דזונה נקראת כל שנשואיה לו באיסור, ולכן כל העריות שאין קידושין תופסין בהן נקראות זונה, משא"כ נדה קיי"ל שקדושין תופסין בה כמבואר לפנינו ס"פ מצורע בפסוק ותהי נדתה עליו, לכן לא נקראת זונה. והנך רואה שדברים אלה ראה הרמב"ם וכתב תמציתן, ולכן אחרי דגם כאן לענין פסול כהונה כתיב זונה וכפי המבואר אין נדה בכלל זונה ממילא כשרה נדה לכהונה, וע"ע מש"כ ס"פ מצורע שם, ודו"ק. .
(יבמות פ"א א')