ופניהם איש אל אחיו. ובמקדש שלמה הוא אומר (דברי הימים ב ג׳:י״ג) ופניהם לבית, הא כיצד, כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום כדר"ל כשעושין רצונו של מקום מעמידין פניהם איש מול אחיו כדרך האוהבים וכשאין עושים רצונו של מקום מהפכין פניהם לבית בבחינת הסתר פנים, וע"פ נס היה כן, כך פירש רשב"ם. ויש להוסיף באור, דלכן בכרובים שעשה משה כתיב ופניהם איש אל אחיו ע"פ מ"ד במדרשים דכל זמן שהיה המשכן קיים לא זזה שכינה מישראל, אבל בימי שלמה כשחטאו נפרדה השכינה ולכן כתיב שם ופניהם לבית שכביכול הסתירה פנים.
ולחד מ"ד בגמ' הוי הפי' ופניהם לבית דמצדדי אצדודי, קצת לבית וקצת זה לזה, כאדם שמדבר אל חבירו והופך ראשו לצד אחר קצת וכתלמיד הנפטר מרבו, ופי' רשב"ם כתינוקות הנפטרים מרבותיהם, ומהרש"א הקשה למה פירש בתינוקות והלא גם גדולים הנפטרים מרבותיהם צריכין לצדד הלוכם, ולדעתי נראה דכוון הרשב"ם למ"ש בדרשה הקודמת דלהכרובים היו פני תינוקות, יעו"ש, ולכן פירש מענינא.
ומה שלא ניחא למ"ד זה לפרש כמ"ש הקודם כאן בזמן שעושים רצונו של מקום וכו', י"ל דס"ל דלא על פי נס היתה התהפכות הפנים אלא דלכתחלה עשאום בימי שלמה שיהיו פניהם לבית, וס"ל דאילו היה זה מורה על העדר עשיית רצון המקום לא היו עושין אז באופן כזה, ודו"ק. .
(ב"ב צ"ט א׳)
ולחד מ"ד בגמ' הוי הפי' ופניהם לבית דמצדדי אצדודי, קצת לבית וקצת זה לזה, כאדם שמדבר אל חבירו והופך ראשו לצד אחר קצת וכתלמיד הנפטר מרבו, ופי' רשב"ם כתינוקות הנפטרים מרבותיהם, ומהרש"א הקשה למה פירש בתינוקות והלא גם גדולים הנפטרים מרבותיהם צריכין לצדד הלוכם, ולדעתי נראה דכוון הרשב"ם למ"ש בדרשה הקודמת דלהכרובים היו פני תינוקות, יעו"ש, ולכן פירש מענינא.
ומה שלא ניחא למ"ד זה לפרש כמ"ש הקודם כאן בזמן שעושים רצונו של מקום וכו', י"ל דס"ל דלא על פי נס היתה התהפכות הפנים אלא דלכתחלה עשאום בימי שלמה שיהיו פניהם לבית, וס"ל דאילו היה זה מורה על העדר עשיית רצון המקום לא היו עושין אז באופן כזה, ודו"ק. .
(ב"ב צ"ט א׳)