1ותאכל אותם. שריפת נשמה וגוף קיים אבגמרא אמרו דמדייק זה מלשון וימותו דמשמע כעין מיתה, ושוב איפרך דיוק זה. ואמנם י"ל פשוט דדרשה זו מרומזת בלשון וישאום בכתנתם, דכיון שנשאום הלא היה דבר הנשא, וא"כ הלא היה גוף קיים, ותמיהני שלא העירו מזה בגמרא. ונ"מ בזה לענין מצות חייבי שריפה שדי בשריפה כזו, דהא כאן קורא להן הכתוב שרופים, כדכתיב בסמוך יבכו את השריפה, ומשום דקיי"ל דצריך לברור להנדון מיתה קלה ודי בשריפה פנימית לכן קיי"ל שעושין כן ע"י הצתת פתילה של אבר בתוך פיו שיורדת לתוך בני מעים ושורפתם.
.
(סנהדרין נ"ב א')
2וימותו. תניא, ר' אליעזר אומר, לא מתו בני אהרן עד שהורו הלכה בפני משה רבן, ומאי דרוש, ונתנו בני אהרן אש על המזבח (פ' ויקרא), אמרו, אע"פ שאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט בעיין במהרש"א שהקשה הא באמת כן הוא הדין שצריך להביא אש מן ההדיוט [מבואר לפנינו ר"פ ויקרא], וא"כ איזה הוראה חדשו בזה, ויעו"ש מש"כ בזה. ובאמת אי משום הא לא קשה, דכהאי גונא מצינו בברכות ל"א ב' בשמואל הנביא שהורה בפני עלי ששחיטה בזר כשרה, מטעם הדרשה המקובלת בזה בש"ס, ואמר לו עלי מימר שפיר קאמרת, מ"מ מורה הלכה בפני רבך אתה, הרי דגם דין אמת אסור להורות בפני הרב [ועיין ביו"ד סי' רמ"ב ס"ח].
אלא אי קשיא, לשון הפסוק גופיה קשה טובא, מ"ש אש זרה אשר לא צוה ה', והלא באמת אש זה שהביאו מן הדין היה צריך להביאו, וכדרשינן מצוה להביא מן ההדיוט, וכמבואר, וזה באמת דבר פלא לדברי מהרש"א.
ולכן נראה דבאמת טעו בהוראה זו, והוא מפני דהא שמצוה להביא אש מן ההדיוט הוא רק על מזבח החיצון, אבל על מזבח הפנימי מצוה ליקח אש מן המזבח החיצון, וכמבואר ביומא נ"ג א' שמערכה בפ"ע היו עושין על מזבח החיצון שממנו היו נוטלין אש לקטורת על מזבח הפנימי, ובתו"כ מבואר שהם היו מקטירין קטורת על מזבח הפנימי, וזה היה טעותם שהביאו לו אש מיוחד, ודנו אותו כמו מזבח החיצון, ומבואר לפי"ז הלשון אש זרה אשר לא צוה, ובכ"ז לא מחמת זה נענשו ששוגגים היו שטעו בהלכה, ונענשו רק על שהורו הלכה בפני משה.
ובא וראה איך יאיר אור נגה על דברים מעוננים וטרודים שבדברי התוס' בסוגיא והם בעצמם הרגישו קושי דבריהם, וז"ל, לכאורה משמע שהקטירו הקטורת על מזבח החיצון והוראת שעה היתה, דאי מזבח הפנימי, מאי שייכא אותה דרשה לשם, והא לא היה יורד כלל אש על מזבח הפנימי לשם קטורת, מיהו בתו"כ משמע שלקדשי קדשים נכנסו להקטיר [ר"ל על מזבח הפנימי] וצ"ע, עכ"ל. ולפי מש"כ אך למותר להרחיב הדברים, כי באור הענין נפלא ופשוט מאוד, דבאמת הקריבו על מזבח הפנימי כמבואר בתו"כ והביאו אש עליו וזה גופא היתה טעותם וכמש"כ, ואין להאריך עוד.
.
(עירובין ס"ג)
3וימותו לפני ה'. בפנים, א"כ למה נאמר ויקרבו, והא מישאל ואלצפן לוים היו ואסורים לכנס לשם, אלא מלמד שהטילו חנית של ברזל וגררום לחוץ.
(תו"כ)