וימותו וגו׳. מרגלים אין להם חלק לעוה"ב, שנאמר וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ במגפה לפני ה׳, וימותו בעוה"ז, במגפה – לעוה"ב כדפשוט דדריש באור הענין לפני ה', דאיך שייך מיתה לפני ה', אלא דקאי על עוה"ב, ור"ל שנגפו בחלק וזכות עוה"ב, וסמיך זה על יתור הלשון במגפה, דהא ודאי כן הוא שהיתה אז שעת מגפה.
. (שם ק"ח א׳)
מוציאי דבת הארץ. א"ר שמעון בן לקיש, שמתו מיתה משונה, ואיזו היא, דרש ר׳ שילא, שנשתרבב לשונם ונפל על טבורם והיו תולעים יוצאות מלשונם ונכנסות בטבורם ומטבורם ללשונם, ורב נחמן בר יצחק אמר באסכרה מתו כהנראה דדרשי כן מיתור לשון מוציאי דבת הארץ דדי היה לכתוב וימותו המרגלים, וס"ל לר' שילא שנענשו מדה כנגד מדה באותו אבר שהוציאו הדבור, בהלשון. והיציאה לטבורם י"ל דהוי ג"כ מדה כנגד מדה מפני שהוציאו דבה על הארץ שהיא בטבור העולם כדכתיב ביחזקאל ל"ח יושבי על טבור הארץ, וקאי על א"י, יעו"ש. ורב נחמן בר יצתק דריש שמתו באסכרה, ע"פ המבואר בשבת ל"ג א' דמיתת אסכרה באה על עון לשון הרע כמ"ש יסכר פי דוברי שקר, ועיין לפנינו בפ' בראשית מש"כ בפסוק יהי רקיע בתוך המים.
. (סוטה ל"ה א׳)
מוציאי דבת הארץ. תניא, א"ר אלעזר בן פרטא, בוא וראה כמה גדול כח של לשון הרע, ומה מרגלים שהוציאו שם רע על עצים ואבנים, דאמר קרא, מוציאי דבת הארץ רעה, על דבת הארץ שהוציאו – כך, המוציא שם רע על חבירו על אחת כמה וכמה כומדייק יתור הלשון מוציאי דבת הארץ דהול"ל וימותו המרגלים, וכמש"כ באות הקודם.
. (ערכין ט"ו א׳)