ויהושע וכלב בן יפנה חיו. תניא, יהושע וכלב נטלו חלקם של מרגלים בארץ, דאמר קרא ויהושע בן נון וכלב בן יפונה חיו מן האנשים, מאי היו, אילימא חיו ממש, והא כתיב קרא אחרינא (פ׳ פינחס) ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון, אלא מאי היו – שחיו מחלקם כזומדוייק לפי"ז הלשון חיו מן האנשים, והלשון חיו נראה לבאר דכלפי מ"ש בעלמא עני חשוב כמת, נקרא עשיר – חי, ולפי"ז כשנרצה לומר פלוני נתעשר מפלוני נאות לומר בלשון צת פלוני התחייה מפלוני, ולכן כאן דרוצה הכתוב לומר דיהושע וכלב נתעשרו מחלקם של המרגלים אמר חיו מן האנשים, וע"ד זה יתפרש דרשת חז"ל בפ' וגם בעליו יומת – דקאי על עונש ממון, והיינו היפך מחי שמכונה על קנין ממון, וע' מש"כ בפ' לך בפ' וה' אמר אל אברם (י"ג י"ד) ובפ' מקץ בפ' את שני בני תמית, יעו"ש. ובחדושי אגדות כתב דקרי נחלת א"י בשם חיים ע"ש הכתוב אתהלך לפני ה' בארצות החיים, עיי"ש, ולפי מש"כ א"צ לפירוש דחוק זה. והא דמרגלים אבדו חלקם לדורות בארץ יתבאר לפנינו לקמן בפ' פינחס בפסוק אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה ודרשו זה עדת מרגלים, ומשמע דאם הי' בעדת מרגלים לא היו טוענות בנותיו על חלק ירושתן, כי בדין הוא שאבד חלקו, יעו"ש.
.
(ב"ב קי"ח ב׳)
(ב"ב קי"ח ב׳)