1ואם האכל. ת"ר, ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי, א"ר אליעזר, כוף אזנך לשמוע, במחשב לאכול מזבחו ביום השלישי הכתוב מדבר, או אינו אלא באוכל ממש, אמרת, לאחר שהוכשר האיך יחזור ויפסל נדדעיקר הרצאת הקרבן הוא בשעת זריקת הדם על המזבח כמש"כ בפ' אחרי ואני נתתיו על המזבח לכפר, וכ"כ כ"פ לאחר שנזרק הדם כתיב וכפר הכהן ונסלח לו, וכ"כ אשה ריח ניחח לה' וא"כ כבר עלה לריח ניחח וכבר כפר, והבשר הנשאר לאחר זמנו נקרא נותר והוא איסור בפ"ע, ואינו שייך עוד להרצאת הקרבן שכבר נגמר ענינו.
וא"ת יסתור למפרע, הרי הוא אומר, המקריב אותו, בשעת הקרבה הוא נפסל ואינו נפסל בשלישי נהר"ל ואם תאמר אעפ"כ יסתור הכפרה למפרע, וכמו דמצינו בזב וזבה שהן בחזקת טהרה וכשראו סתרו למפרע, אך הכא אי אפשר לומר כן, שהרי הקפיד הכתוב שעיקר הפסול בשעת הקרבה כמו שאמר המקריב אותו לא יחשב, ולשון זה לא נתבאר אהיכי קאי, אם על הבעלים המקריבים הרי כתיב לא ירצה, ול"ל עוד לא יחשב לו, ואם על הכהן המקריב שלא יחשב בכהונתו ויפסל, לא הול"ל המקריב אותו אלא המקריב ממנו כמש"כ בפ' ויקרא והקריב מזבח השלמים, שהרי בשלמים איירי שאין מקריבים כולן, אלא בהכרח צריך לפרש דהלשון המקריב אותו לא יחשב לו הוא צווי, כלומר שהמקריב לא יחשב בשעת הקרבה לאכול ממנו ביום השלישי, ועל זה בא לרמז הלשון אותו דקאי על פסול הזבח ולא על פסול הכהן, והרי מבואר דעיקר הפסול בא בשעת הקרבה ולא לאח"כ בשעת אכילה. ועיקר הטעם בזה היא הסברא שזכר למעלה וכי לאחר שהוכשר יחזור ויפסול לאחר כן, ודרשה זו היא רק לתוספת טעם שלא נימא שסותר למפרע, כמבואר. וזהו טעמם של אחרים בדרשה הבאה לא יחשב במחשבה הוא נפסל ואינו נפסל בשלישי, וס"ל דלשון זה בא להורות על לשון המקריב דאיירי בפסול זבח ולא בפסול כהן, ומדייקי יתור הלשון, אחרי דכתיב לא ירצה, ודו"ק.
והנה על יסוד דרשה זו שלפנינו סובבות הולכות כל הדרשות הבאות בסמוך בפסוק זה, ובכולן נעיר ונציין לעיין ולסמוך על דרשה זו, ויתכן שלכונה זו הקדים ר' אליעזר בדרשה זו הלשון כוף אזנך לשמוע, לשון אינו מצוי בתלמוד, להיותה יסוד ובסיס לכמה דרשות וענינים שיתבארו.
.
(זבחים כ"ט א')
2ואם האכל. תניא, אחרים אומרים [ואם האכל יאכל ביום השלישי, במחשב לאכול מזבחו ביום השלישי הכתוב מדבר, או אינו אלא באוכל ממש], הרי הוא אומר לא יחשב במחשבה הוא נפסל ואינו נפסל בשלישי נודרשה זו נתבארה ברחבה בדרשה הקודמת, עי"ש וצרף לכאן.
.
(שם שם)
3ואם האכל יאכל. תניא, יכול לא תהא מחשבה מועלת אלא בזריקה בלבד, מנין לרבות שחיטה וקבלה, ת"ל אם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו לא ירצה, בדברים המביאים לידי אכילה הכתוב מדבר נזובלא שחיטה וזריקה לא ניתר הבשר לאכילה. וסמך בדרשה זו בכלל על הדרשה הראשונה שבפ' זה דכל הפסוק איירי במחשבה בשעת עבודה לאכול חוץ לזמנו ולא באוכל ממש, יעוי"ש [אות נ"ה]. והנה כלל זה דדברים המביאים לידי אכילה נקט על הרוב, אבל יש עוד עבודה אחת דאע"פ שאינה מביאה לידי אכילה בכ"ז מחשבה פוסלת בה והיא הולכת הדם למזבח, וטעם הדבר מפני שא"א לה בלא כהן, שההולכה פסולה בזר, כמבואר לפנינו בפ' ויקרא, ושחיטה אע"פ שכשרה בזר, אך באותו ענין דשחיטה מיעט הכתוב שלא לשמה, כמבואר לפנינו בפ' ויקרא.
.
(שם י"ג א')
4ואם האכל יאכל. תניא, ואם האכל יאכל ביום השלישי, בשתי אכילות הכתוב מדבר, אחד אכילת אדם ואחד אכילת מזבח נחדמצינו לשון אכילה במזבח, כמו בר"פ זו אשר תאכל האש את העולה על המזבח, ועוד לשונות כאלה.
לרבות שפיכת שירים והקטרת אימורין שהמחשבה פוסלת בהם, והני מילי באומר הריני זורק על מנת לשפוך שירים למחר נטיסוד דרשה זו הוא ע"פ המבואר בדרשה ראשונה שבפסוק זה, דכל פסוק זה לא איירי באוכל ממש ביום השלישי אלא במחשב בשעת הקרבה לאכול ביום השלישי, עי"ש בבאור הענין [אות נ"ה], וכללא קי"ל דבעינן מחשבה בשעת אחת מארבע עבודות, שחיטה וזריקה וקבלה והולכת הדם, שיחשב על דבר אכילת אדם או אכילת מזבח, ולכן אם חשב בשעת זריקה או באחת משאר ד' עבודות לשפוך שירים על יסוד המזבח למחר פסול, משא"כ אם חישב בשעת שפיכת שירים לאכול בשר לאחר זמנו או להקטיר אימורין למחר לאו כלום הוא, משום דלא הוי מחשבה בשעת עבודה, וזה יתבאר ויתמעט לקמן בדרשה המקריב אותו, יעוי"ש.
.
(שם שם ב')
5ואם האכל יאכל. תניא, [ואם האכל יאכל ביום השלישי, בשתי אכילות הכתוב מדבר, אחד אכילת אדם ואחד אכילת מזבח], ולמה אפקינה רחמנא להקטרה בלשון אכילה, לומר לך, לא שנא כי מחשב בלשון אכילה למזבח ולא שנא כי מחשב בלשון הקטרה למזבח סכמש"כ בדרשה הקודמת שגם על הקטרת המזבח יונח לשון אכילה, יעוי"ש.
וללמדך, מה אכילה בכזית אף הקטרה בכזית סאדסתם אכילה בכזית, ולכן כמו שאם חשב לאכול לאחר זמנו פחות מכזית אינו פגול, כך אם חשב להקטיר לאחר זמנו פחות מכזית אינו פגול. ואמנם אעפ"כ קי"ל דאכילה פחות מכזית והקטרה פחות מכזית אין מצטרפין, ולכן אם חשב לאכול חצי זית לאחר זמן אכילה ולהקטיר חצי זית לאחר הקטרה אינו פגול אם לא שהוציאו בלשון אכילה, שאמר שיאכל הוא חצי זית ותאכל האש חצי זית, ואז מצטרפין משום דלשון אכילה אחד הוא, והרי הוציא כזית שלם בלשון אכילה, ועיין מזה בזבחים ל"א א'.
.
(מנחות י"ז ב')
6מבשר זבח שלמיו. [הקיש זבחים לשלמים], מה שלמים יש בהם מפגלים ומתפגלים אף כל שיש בו מפגלים ומתפגלים פגול נוהג בו סבדייק יתור לשון זבח שלמיו, דדי היה לכתוב מבשר שלמיו, ודריש דמקשינן שאר זבחים לשלמים, ור"ל דרק אלה הקרבנות שייך בהן פגול להתחייב כרת – אלה שיש בהם מפגלים ומתפגלים, והיינו שהדם מפגל והבשר והאימורין מתפגלין כמו שלמים, לאפוקי הקומץ והלבונה וקטורת ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים שאין בהם דבר אחר שמתירן רק הן גופן מתירין עצמן. ופשוט דכל זה הוא לענין חיוב כרת, והיינו שהאוכל מהן כשהן מפוגלין אינו חייב כרת משום פגול, אכל לענין הרצאה לכתחלה בודאי גם באופן כזה אין עולים לרצון.
.
(זבחים כ"ח ב')
7לא ירצה. [ובקרבן כשר כתיב ונרצה לו] (ר"פ ויקרא), מלמד שכהרצאת כשר כך הרצאת פסול, מה הרצאת כשר עד שיקריבו כל מתיריו אף הרצאת פסול עד שיקריבו כל מתיריו סגמדכתיב לא ירצה המקריב משמע דקאי אזריקה, שלא תהא זריקה זו מרצה, ש"מ דעד זריקת הדם מחשבת פגול תלויה ועומדת, ואם נזרק הדם הוקבע הפגול והאוכלו בכרת, ואם לא נזרק, כגון שנשפך, בטל הפגול, ודרשינן כן מפני שמקשינן זה לקרבן כשר דכתיב ביה ג"כ לשון הרצאה ונרצה לו, וכמו בשם לא נקרא הרצאה אלא בזריקה שהיא סוף כל העבודות המתירות ורק אז חייב כרת אם אכלו. ועיין מש"כ לעיל אות נ"ה דפסוק זה איירי במחשבת אכילה חוץ לזמנו ולא באוכל ממש כפשטות הלשון ואם האכל יאכל, עי"ש בבאור הדבר.
.
(שם שם)
8המקריב אותו. תניא, זריקה בכלל העבודות היתה, ולמה יצאה, להקיש אליה ולומר לך, מה זריקה מיוחדת שהיא עבודה ומעכבת כפרה מחשבה פוסלת בה, אף כל עבודה ומעכבת כפרה מחשבה פוסלת בה, יצאו שפיכות שיריים והקטרת אימורין שאין מעככין את הכפרה אין מחשבה פוסלת בהן, והני מילי, באומר הריני שופך שיריים על מנת להקטיר אימורין למחר סדעיין לעיל אות נ"ט ושם נתבאר.
.
(שם י"ג ב')
9המקריב אותו. בפסול זבח הכתוב מדבר ואינו מדבר בפסול כהן סהדרשה זו נתבארה לעיל אות נ"ה, יעוי"ש.
.
(שם כ"ח ב')
10המקריב אותו. תניא, בן עזאי אומר, מה ת"ל אותו, לפי שנאמר (פ' תצא) לא תאחר לשלמו, יכול אף מאחר נדרו בלא ירצה, ת"ל אותו, אותו בלא ירצה ואין מאחר נדרו בלא ירצה סוהוא ס"ל דהא דפסוק זה איירי במחשבת אכילה ולא באכילה ממש, כמבואר ריש פסוק זה, ידעינן מלא יחשב, כמבואר לעיל, או מלשון לא ירצה דקאי על פסול קרבן בשעת הקרבה, כמבואר, וא"כ קאי הלשון המקריב אותו על הבעלים, כמו אדם כי יקריב מכם קרבן, ודריש מה ת"ל אותו, למעט שאין מאחר נדרו בלא ירצה. ושייכות מיעוט זה לכאן נראה משום דהו"א כיון דפסוק זה איירי בפסול שלא בזמנו א"כ הבאת קרבן לאחר זמן נדרו ג"כ כלולה בפסול שלא בזמנו קמ"ל דלא כן. ובתוס' הקשו מהיכא תיתי הו"א דמאחר נדרו יהיה הקרבן פסול עד שיהיה צריך מיעוט לאכשריה, ונשארו בתימא, ולפי מש"כ יתבאר הענין בפשיטות.
.
(שם כ"ט א')
11לא יחשב. אמר ר' ינאי, מנין למחשבות שמוציאית זו מזו, ת"ל לא יחשב – לא יערב בו מחשבות אחרות סזבאור הענין, כי לפי המתבאר בסוגיא כאן ישנם שני מיני קרבנות שאינם רצויים, קרבן מפוגל וקרבן פסול, וכלל הדבר דפיגול שחייבין על אכילתו כרת אינו נעשה אלא במחשבת הזמן, היינו שמחשב בשעת עבודה לאכול חוץ לזמנו, אבל בשארי מחשבות, כגון אם חשב לאכול חוץ למקומו או לשם בעלים אחר וכדומה, אין הקרבן מפוגל אלא פסול ואין חייבין כרת על אכילתו, וטעם הדבר משום דכאן גבי כרת כתיב רק מחשבת הזמן, ואם האכל יאכל ביום השלישי ונתבאר לעיל [אות נ"ה] דכל הפסוק איירי במחשב לאכול חוץ לזמנו ולא באוכל ממש, יעוי"ש. ולפי"ז אם עירב באחת העבודות לבד מחשבת חוץ לזמנו עוד מחשבה אחרת, כמש"כ, מוציאה מחשבת פסול מידי מחשבת פיגול, שנעשה הקרבן רק פסול ולא מפוגל, ויליף זה מלשון לא יחשב דכתיב כאן במחשבת פגול, ודריש לא יערב בו מחשבות אחרות, ואם מערב אין נוהג בו דין פסוק זה, והענין מבואר. וכלל דרשה זו קאי אליבא דר"א בדרשה ראשונה בפסוק זה, דהא דפסוק זה איירי במחשבת אכילה ידעינן מסברא ומדרשה אחרת, אבל לדעת אחרים בדרשה דלעיל צריך לשון זה להוכחה דהפסוק איירי במחשבת אכילה.
.
(שם שם ב')
12פגול יהיה. חשב לזרוק למחר דמו שלא במקומו, פסול ואין בו פיגול, מאי טעמא, דאמר קרא פגול יהיה, מי שפגולו גורם לו, יצא זה שאין פגולו גורם לו אלא דבר אחר גורם לו סחר"ל אם חישב על הדם הניתן למעלה לתתו למחר למטה או על הדם הניתן למטה לתתו למחר למעלה או שחשב על הדם הניתן בפנים בהיכל לתתו למחר על מזבח החיצון וכן להיפך אינו פגול, משום דהואיל ושינה במחשבתו גם מקום נתינת הדם הוי הקרבן רק פסול ולא מפוגל, וטעם הדבר משום דרק זריקה כזו מפגלת שמתרת הבשר באכילה, אבל דם הניתן שלא במקומו אע"פ שהזבח כשר [אי הוה עביד לה בזמנה] מ"מ אינו מתיר הבשר לאכילה, וזה ילפינן מסמיכות הלשון ואם האכל יאכל לפגול יהיה וכמבואר בפנים, ונסמך על הדרשה ראשונה שבפסוק זה שכל הפסוק איירי במחשבת אכילה חוץ לזמנו ולא באוכל ממש, יעיי"ש אות נ"ה.
.
(זבחים כ"ז א')
13פגול יהיה. ביום השלישי – זה חוץ לזמנו, פגול – זה חוץ למקומו, וכתיב יהיה, מלמד שמצטרפין זה עם זה סטדגם במחשבת חוץ למקומו נקרא פגול אע"פ שאין חייבין עליו כרת, כפי שיתבאר עוד, ולכן אם חשב לאכול כחצי זית חוץ למקומו וחצי זית חוץ לזמנו פסול הקרבן, אבל האוכל מאותו הבשר אין חייב כרת מפני שאיסור כרת יש בזה רק חצי זית, הוא של חוץ לזמנו, כמבואר. וע"ע בדרשה הבאה.
.
(שם כ"ט א')
14והנפש האוכלת ממנו. אחד ולא שנים, ואיזה זה, זה חוץ לזמנו אבל לא חוץ למקומו, מאי טעמא, גמר עון עון מנותר דדמי ליה בזמן ובבמה עבאור הדרשה, כי ענין פסוק זה כפול לקמן בר"פ קדושים דכתיב שם ואם האכל יאכל ביום השלישי פגול הוא לא ירצה ואוכליו עונו ישא ונכרתה הנפש, ודרשו חז"ל אם אינו ענין לחוץ לזמנו, שזה כתוב כאן בפ' צו, תנהו ענין לחוץ למקומו, שחשב לאכול הבשר חוץ למקומו, ואע"פ דכתיב שם מפורש ענין אכילת חוץ לזמן, אך הכונה דכיון דכתיב שתי פעמים ענין אחד נראה מזה שחששה התורה למחשבת חוץ אמרינן שהקפידה לכל חוץ שהוא, בין חוץ לזמן בין חוץ למקום, ולכן אע"פ שציירה התורה הענין בחוץ לזמן אע"פ כן הוא הדין בחוץ למקום, וזהו הענין תנהו הענין לחוץ למקומו.
אך לפי זה היה מן הדין שגם האוכל בשר פגול ממחשבת חוץ למקומו יהיה חייב כרת שכן מפורש שם ואוכליו עונו ישא ונכרתה הנפש, על זה אומר דלא כן אלא כרת חייב רק בחוץ לזמנו. וטעם הדבר, כי עונש כרת לא כתיב שתי פעמים כמו כל האיסור, אלא רק פעם אחת, בפ' קדושים, וא"כ כדי למעוטי בעונשין עלינו להטיל עונש כרת רק על איסור אחד או על חוץ לזמנו או על חוץ למקומו, וע"ע לפנינו בפ' קדושים שם.
ועל זה אמר אחד ולא שנים, כלומר דאיסור כרת הוא רק על פגול אחד, ומסמיך זה על הלשון ממנו, ואיזה זה, זה חוץ לזמנו ולא חוץ למקומו, מאי טעמא, יליף גז"ש עון עון מנותר, ר"ל דכאן כתיב עון ולא פירש העונש ובפ' קדושים כתיב עון וסיים ונכרתה מוקמינן יותר לחוץ לזמנו מאשר חוץ למקומו, משום דשניהם ענין העברת זמן וששניהם נוהגין בבמה, משא"כ פגול דחוץ למקומו דשני ענינים הן עם נותר של זמן וגם אינו נוהג בבמה, כמבואר בזבחים קי"ג א'.
.
(שם שם)
15עונה תשא. מוקדשי עובד כוכבים אין חייבין עליהן משום פגול, מאי טעמא, יליף עון עון מנותר, דכתיב בפגול עונה תשא וכתיב בנותר (ר"פ קדושים) ואוכליו עונו ישא, מה נותר אין חייבין במוקדשי עבודת כוכבים אף פגול אין חייבין עליה במוקדשי עובד כוכבים עאוהא דבנותר אין חייבין דילפינן מדכתיב שם כי את קדש ה' חלל וכתיב בטומאה (פ' אמור) ולא יחללו את שם קדשי, מה טומאה אין חייבין עליה בקדשי עכו"ם דכתיב שם וינזרו מקדשי בני ישראל אף נותר כן, עיי"ש לפנינו.
.
(תמורה ג' א')
16עונה תשא. [איזה עץ הוא נושא], תני זבדא בר לוי נאמר להלן (ר"פ קדושים) ואוכליו עונו ישא ונכרתה הנפש ההיא ונאמר כאן עונה תשא, מה להלן כרת אף כאן כרת עבדרשה זו כלולה בהקודמת יעו"ש. ובגמרא כאן למדו מדרשה זו על חומר גז"ש בכלל, ואמרו בזה"ל, לעולם אל תהי גז"ש קלה בעיניך, שהרי פגול אחד מגופי תורה ולא למדו הכתוב אלא בגז"ש, ומביא גז"ש זו שלפנינו, ואינו מבואר בכלל תכונת המאמר, מהיכי תיתא תהיה גז"ש קלה עד שיהיה צריך להזהיר על חומרתה, והלא גז"ש היא אחת מי"ג מדות שבתורה שהן גופי תורה. ויתכן לומר ע"פ מש"כ התוס' והר"נ בנדרים ד' ב' דדבר הבא במה מצינו אין עונשין עליו כמו שאין עונשין על דבר הבא מק"ו, ולפי"ז הו"א דגם ע"פ גז"ש אין עונשין, לכן אמר שלא תהא גז"ש קלה לומר שאין עונשין עליה, שהרי גם כרת חייבין על פגול ע"פ גז"ש. וטעם הדבר מה שבאמת משונה גז"ש משאר המדות בזה י"ל משום דסתם גז"ש מופנית היא לתוכן ענינה, משא"כ ק"ו ומה מצינו בנוים רק על הסברא ושקול הדעת, כנודע.
.
(כריתות ה' א')