1והבשר. והבשר – לרבות עצים ולבונה עגדרשה זו נסמכת על הדרשה שבסמוך דהלשון והבשר אשר יגע בכל טמא א"צ לגופיה אלא לכל איסורין שבתורה שאסורין בהנאה, וא"כ קשה למה פרט שם בשר והלא הול"ל ואשר יגע בכל טמא, אלא בא לרבות עצים ולבונה לקבלת טומאה אע"פ דלאו אוכל הוא.
.
(פסחים כ"ד א')
2והבשר אשר יגע. ת"ר, מנין לשלישי לקודש לטומאה מן התורה, ת"ל והבשר אשר יגע בכל טמא, מי לא עסקינן דנגע בשני וקאמר רחמנא לא יאכל עדר"ל דהא אשכחן דנקרא שני טמא כדכתיב בפ' שמיני כל אשר בתוכו יטמא, והו"ל הכלי הראשון ומה שבתוכו שני, וקרי ליה טמא, וקאמר רחמנא והבשר אשר יגע בכל טמא – בשני, והו"ל שלישי, וכתיב לא יאכל, אלמא דבקדשים שני עושה שלישי לטומאה.
.
(חגיגה כ"ד א')
3והבשר אשר יגע. אשר יגע – ודאי, הא ספק טמא וספק טהור יאכל, אימא סיפא, והבשר כל טהור יאכל, כל טהור – ודאי טהור הוא דיאכל, הא ספק טמא וספק טהור לא יאכל, הא כיצד, כאן שיש בו דעת לשאול כאן שאין בו דעת לשאול עהר"ל הבשר אשר יגע דבר שאין בו דעת לשאול הוא הלכך ספיקו טהור, וכל טהור יאכל בשר דאיירי בטומאת הגוף כפי שיתבאר בפסוק הסמוך, דיש בו דעת לשאול הוא הלכך ספיקו טמא. ומכאן ילפינן לכל ספק טומאה ברשות היחיד דאם הוא דבר שאין בו דעת לשאול היינו שאין שייך לשאול בו, כגון דבר שאינו בע"ח הוי ספיקו טהור, ואם יש בו דעת לשאול הוי ספיקו טמא, אבל ספק טומאה ברשות הרבים לעולם טהור. וטעם החילוק בין רה"י לרה"ר ילפינן מסוטה, ויתבאר אי"ה לפנינו בפ' נשא.
וע' ביו"ד סי' קכ"ב ס"ז פסקו לענין מה דקיי"ל סתם כלים של עובדי כוכבים הם בחזקת אינן בני יומן, ולפיכך אם עבר ונשתמש בה קודם הכשר מותר התבשיל, וטעם הדבר משום דהוי ספק ספיקא, ספק נשתמשו בו היום ספק לא נשתמשו, ואת"ל נשתמשו בו היום שמא נשתמשו בו בדבר הפוגם בעין או בדבר שאינו נותן טעם. ומטעם זה פסקו דהוא הדין בכלים של ישראל הם בחזקת אינן בני יומן, אבל באיסור והיתר כלל ל"ג כתב דבכלי של ישראל לא אמרינן כן משום דכיון דיש לשאול אצל הישראל לא מכשרינן מספק, ומסוגיא שלפנינו יש ללמוד כן, דהיכי דיש בו דעת לשאול אין ספיקו טהור, ורק בעובד כוכבים לא שייך שאלה משום דלא סמכינן על עדותו, וגם בשו"ת באר שבע סי' ל"ו פסק כן אלא הוסיף דהיכי שאין בעל הכלי לפנינו לשאול את פיו דיינינן להו כסתם כלים של עובדי כוכבים, וצ"ע שלא העירו מכל זה בשו"ע, ולא שייך לומר דכיון דמטעם ס"ס אתינן עלה א"צ שאלה, זה אינו, דהא בכ"מ קיי"ל דהיכי דאפשר לברורי מחמרינן גם בס"ס, וצ"ע.
.
(סוטה כ"ט א')
4והבשר אשר יגע וגו'. [הטהור שאכל בשר קודש טמא לפני זריקת דמים אינו לוקה], דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל והנפש אשר תאכל מבשר זבח השלמים וטומאתו עליו ונכרתה, וכיון דלא קרינן ביה וטומאתו עליו ונכרתה לא קרינן ביה והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל עוטעם הדבר שדוקא לפני זריקה יתבאר ע"פ הדרשה שבסמוך דכל דבר שעדיין לא ניתר לטהורים אין חייבים עליו משום טומאה, וזריקת הדם היא גמר העבודות והיא מתרת את הבשר לאכילה. ודין הטמא שאכל בשר קודש טמא יובא בפסוק הסמוך בדרשה וטומאתו עליו.
.
(זבחים ל"ד א')
5לא יאכל. מה תלמוד לומר, אם אינו ענין לגופה תנהו ענין לכל איסורין שבתורה, ואם אינו ענין לאכילה תנהו ענין להנאה עזמדייק יתור הלשון לא יאכל כיון דכתיב באש תשרף פשיטא הוא דלא יאכל, ודריש דקאי על כל איסורין שבתורה לאיסור הנאה, ור"ל לכל איסורין שנאמר בהן לאו באכילתן לבד באלה שנפרטה הנאה מפורש. ובגמרא פרשו אם אינו ענין, דהא נפקא ליה בק"ו ממעשר הקל שאמרה תורה לא בערתי ממנו בטמא בשר קודש לא כש"כ, וכי תימא אין מזהירין מן הדין הקישא הוא וכו'. ותמיהני למה צריך לאריכות זו ע"פ ק"ו והיקש תיפק ליה דלגופו מיותר כיון דכתיב גביה באש תשרף, וכהאי גונא אמרו לעיל בסוגיא גבי נותר דכתיב ואם יותר מבשר המלואים לא יאכל ושרפת את הנותר מה ת"ל לא יאכל אם אינו ענין לגופיה דהא כתיב גביה ושרפת את הנותר, יעו"ש, וי"ל.
.
(פסחים כ"ד א')
6והבשר כל טהור. והבשר – לרבות אימורין עחהלשון והבשר שבכאן אינו מכון בכונת הענין, כיון דכתיב כל טהור יאכל בשר א"כ למה הקדים עוד לכתוב והבשר, ולכן דריש שבא לרבות גם אימורין שנטמאו ואכלן טהור עובר משום שני לאוין, האחד משום לאו דזרות וכל זר לא יאכל קודש, ובאופן כזה גם הכהן זר אצלם, ולאו דטומאת בשר. ואע"פ דבפסוק הסמוך דרשינן אימורין מלשון אשר לה', אך התם איירי בטומאת הגוף ובחיוב כרת משום דכל הפסוק הסמוך איירי בטומאת הגוף ובחיוב כרת כמבואר שם בדרשה וטומאתו עליו, וכאן איירי בטומאת בשר ובאכילת טהור ובחיוב לאו, משום דטומאת בשר נתמעט מכרת כפי שיתבאר בפ' הבא. ועיקר החידוש באימורין הוא ע"פ הדרשה שבסמוך כל טהור, הנאכל לטהורים חייבים עליו משום טומאה ושאין נאכל לטהורים אין חייבים עליו משום טומאה, והו"א כיון דאימורין אין נתרין לטהורים משום איסור חלב אין חייבים עליהם גם משום טומאה, קמ"ל משום דעניני האיסור שונים הם, גם י"ל שלא נימא אין איסור טומאה חל על איסור חלב, כ"מ בתוס', יעו"ש.
.
(שם שם ב')
7כל טהור. ת"ר, זבין וזבות, נדות ויולדות, שאכלו בפסח הבא בטומאה יכול יהיו חייבים, ת"ל כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים וטומאתו עליו ונכרתה, הנאכל לטהורים חייבים עליו משום טומאה, ושאינו נאכל לטהורים אין חייבין עליו משום טומאה עטופסח הבא בטומאה אינו נאכל לטהורים, והא דלא קתני כאן גם מצורע כמו בעלמא דכולל זבין ומצורעין ביחד, משום דבלא"ה אין מצורע אוכל בפסח, כיון שהוא חוץ לשלש מחנות והפסח אינו נאכל אלא בתוך העיר.
.
(שם צ"ה ב')
8כל טהור. תניא, יכול בשר שנטמא לפני זריקת דמים יהיו חייבים עליה משום טומאה, ת"ל כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' ונכרתה, הניתר לטהורים חייבים עליו משום טומאה, ושאינו ניתר לטהורים אין חייבים עליו משום טומאה פוקודם זריקת הדם עדיין אינה מתרת הבשר לטהורים, דעיקר ההיתר בא ע"י זריקת הדם כדכתיב (פ' אחרי) ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר, כי הדם הוא בנפש יכפר, והיא גמר כל העבודות.
.
(מנחות כ"ה ב')