לא תוכל שאתו. א"ר אלעזר, מניין למעשר שני שנטמא שפודין אותו אפי' בירושלים, ת"ל כי לא תוכל שאתו, ואין שאת אלא אכילה, שנאמר (פ' מקץ) וישא משאת מאת פניו נחויהיה לפי"ז באור הלשון כי לא תוכל שאתו – לא תוכל לאכלו מפני הטומאה, ואז ונתת בכסף, כלומר שתפדה אותו. והרבותא בזה, דגם בירושלים פודין, דאלו חוץ לירושלים מותר אפילו טהור. ומה שנראה לו לר"א לדרוש כזה להוציא המלות כי לא תוכל שאתו מפשטם דלא תוכל שאתם מפני מרחק הדרך, נראה דמדייק כפל הלשון וכי ירבה ממך הדרך כי ירחק ממך המקום [וכהאי גונא מדייק בספרי], ולכן דריש שבפסוק זה כלולים שני ענינים. האחד היתר הפדיה מסיבת ריחוק המקום מביתו לירושלים, והיתר הפדיה בירושלים מסיבת הטומאה, שלולא היתר זה יצטרך לשוב מירושלים לפדות חוצה לה, ויהיה לפי"ז המשך הכתוב וכי ירבה ממך הדרך כי לא תוכל שאתו, כלומר שטורח לפניך לשוב מירושלים ולא תוכל לאכול המעש"ש מפני הטומאה, וגם כי ירחק ממך המקום כלומר מביתך לירושלים ויהיה כובד משא עליך להוביל המעש"ש בריחוק מקום כי יברכך ה' אלהיך שיהיה לך הרבה תבואה, אז מפני שתי אלה הסיבות ונתת בכסף, כלומר תפדה אותו. ועיין בירושלמי מעש"ש פ"ג ה"ה באה ג"כ דרשה מעין דרשה זו שלפנינו, אבל כנראה באה שם חסירה משובשת ואינה מבוארת, ולכן השמטנוה, יען כי בעיקרה כלולה היא בזו שלפנינו.
. (פסחים ל"ו ב')
לא תוכל שאתו. אמר רב ביבי אמר רב אסי, מניין למעשר שני טהור שפודין אותו אפי' בפסיעה אחת חוץ לחומה, שנאמר כי לא תוכל שאתו נטומפרש בגמרא אע"פ דאצטריך לשון זה לדרשת ר"א שבדרשה הקודמת אך אי משום ההיא לבד היה נ"ל לא תוכל לאכלו, ואי אפשר לומר דכוליה אתא לדרשה שלפנינו, יען דא"כ היה צ"ל לא תוכל ליטלו, ומדכתיב לא תוכל שאתו ש"מ תרתי.
. (מכות י"ט ב')
כי ירחק ממך המקום. פשיטא, הוא בחוץ ומשאו בפנים קלטוהו מחיצות, הוא בפנים ומשאו בחוץ מהו, תנא ההוא סבא, כי ירחק ממך המקום – ממלואך סמכל מלוי שלך, ומשא של אדם חשיב מלואו, דלא תימא ממך ממקצתך דכל זמן שרחק מקצתך יהא נפדה אלא כי ירחק ממלואך פדה, אבל כשאתה בפנים או משאך בפנים לא רחק המקום ממלואך ושוב לא תפדה אלא ואכלת שם.
. (שם שם)