קריאה במקור

תורה תמימה על התורה · דברים · פרק 14 · פסקה 25

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
וצרת. וצרת – לרבות כל דבר שיש עליו צורה, מכאן למעשר שני שאין מתחלל על האסימון סאהיא מטבע שאין עליה צורה. והרמב"ם בפ"ד ה"ט ממעש"ש כתב שפודין במטבע שיש עליו צורה או כתב, ולא נתבאר מניין לו דכתב הוי כמו צורה. וצ"ל דס"ל דהכונה בדרשה כאן צורה היא גם לתמונה גם לאותיות הכתב, דבאמת הפעל צור והשם צורה אינם מורים אך ורק על תמונת פני איזה דבר בלבד, כ"א גם על כל רושם המתאר איזה דבר להבדילו מדבר אחר ולהגבילו, וכולל גם אותיות הכתב וכדומה, ולכן מצינו שהפעל צור והשם צורה יונחו גם על אותיות הכתב כמו בגטין ל"ו א' רב צייר כורא, ר' חנינא חרותא, רב חסדא סמ"ך, רב הושעיא עי"ן, ומוסב הכל על הפעל צייר. ובקדושין מ"ט א' המתרגם פסוק כצורתו, היינו ככתבו וכן מצינו צורת האותיות וכדומה ואין להאריך בזה.
ודע דעל יסוד דרשה זו שלפנינו באו כמה דרשות בתלמוד, בברכות מ"ז ב' איתא, אכל מעש"ש שלא נפדה אין מזמנין עליו כמו על דבר איסור, ופריך פשיטא, ומשני לא צריכא שנפדה ולא נפדה כהלכתה, והיינו שנפדה ע"י אסימון, ובשבת קכ"ח א' אין מפנין בשבת מעש"ש שלא נפדה ופריך פשיטא, ומשני ג"כ כזה, ובעירובין ל"א ב' אין מערבין במעש"ש שלא נפדה ופריך פשיטא ומשני ג"כ כזה, ובפסחים ל"ה ב' אין יוצאין חובת מצה במעש"ש שלא נפדה ופריך ומשני ג"כ כזה.
ויש להעיר כיון דבאמת אסור לפדות ע"י אסימון א"כ מאי שייך לומר נפדה ולא נפדה, והרי כיון שאסור לפדות הרי הוי כמו לא נפדה כלל והדרה הקושיא פשיטא, וי"ל משום דבעדיות פ"ג מ"ב איתא דעת ר' דוסא דמחללין ע"י אסימון, וכן דעת ר' ישמעאל בב"מ מ"ג ב', וטעמם משום דדרשי וצרת הכסף בידך לרבות כל דבר הנצרר ביד, ולא דרשי דבר שיש עליו צורה, ואשמעינן בזה דאע"פ שיש דעות דמחללין הו"א דבדיעבד גם חכמים מודו, קמ"ל.
.
(ב"מ נ"ד א')
2
הכסף. כסף הכסף – לרבות אפי' פרוטות סבעיין מש"כ בדרשה בריש פסוק הסמוך. .
(קדושין י"א ב')
3
הכסף. מכאן למעשר שני שאין נפדה אלא בכסף ולא בשוה כסף סגוע' בסוכה מ"א א' דרק מעש"ש עצמה אין נפדה בשוה כסף אבל דמי מעש"ש נפדה. .
(בכורות נ"א ב')
4
בידך. מכאן למעשר שני שאין מחללין על מעות שאינן ברשותו, דכתיב וצרת הכסף בידך – בעינן מצוי בידך סדומפרש בגמרא, כיצד, היו לו מעות בקסטרא או בהר המלך או שנפל כיסו לים הגדול אין מחללין, ופירש"י קסטרא שם מקום ורחוק מאוד ויש בו סכנת דרכים ואין שיירות מצויות שם, עכ"ל. ולו"ד נראה דקסטרא פירושו מצודה או מבצר, דכן פרשו בבמד"ר פ' י"ב מצודה – קסטרא, וממקומות אלו קשה להשיג. ומהו הר המלך לא פירש, ויתכן שהיא העיר טור מלכא שאמרו בגיטין נ"ז ב' חריב טור מלכא, ופירש"י מדינה ששמה הר המלך, עכ"ל, וצ"ל שהיא רחוקה מאוד ויש ג"כ סכנת דרכים לבא לשם, אי כי בשעת חירום שנו. וטעם נפל כיסו לים הגדול הוא משום שצריך לחפש אחר מי שיכול לשוט בו ולהעלותו. .
(ב"ק צ"ח ב')
5
בידך. המפקיד מעות אצל חבירו [להוליכם בדרך], צררן והפשילן לאחוריו [ונאנסו] חייב, דאמר קרא וצרת הכסף בידך – אע"פ שצרורין יהיו בידך סההוספנו במוסגר להוליכם בדרך דבזה איירי דין זה וכמש"כ הרמב"ם בפ"ד ה"ו משאלה ופקדון, וגם פסוק זה איירי בדרך, אבל בבית אין לכספים שמירה אלא בקרקע. ומה שהוספנו במוסגר ונאנסו, היינו אפילו נאנסו, משום דתחלתו בפשיעה הוא דחייב. .
(ב"מ מ"ב א')
6
בידך. א"ר יצחק, לעולם יהא כספו של אדם מצוי בידו, שנא' וצרת הכסף בידך סופירש"י מצוי בידו שלא יפקידנו לאחרים במקום אחר כדי שאם תזדמן לו סחורה לשכר יהא מזומן לו, עכ"ל. והנה מצינו עוד מאמר בענין זה לר' יצחק זה, לעולם ישליש אדם מעותיו שליש בקרקע שליש בפרקמטיא ושליש תחת ידו, והיינו שיהיה לו מזומן לצורך עסק הבא לידו, וצ"ל דמאמר ר' יצחק שלפנינו איירי באותו השליש שצריך להיות תחת ידו. .
(שם שם)
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Torah Temimah, Vilna, 1904
רישיון המהדורה
Public Domain
ייחוס ומקור המהדורה
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad