ואכלת. עשר תעשר ואכלת – ולא מוכר מטר"ל אינו חייב להפריש מן התורה אלא הגומר פירותיו לאוכלן לעצמו, אבל הגומרן למכרן פטור מה"ת וחייב מדבריהם.
.
(ב"מ פ"ח א')
(ב"מ פ"ח א')
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · דברים · פרק 14 · פסקה 23
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
לשכן שמו שם. כתיב כאן ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך וגו', וכתיב בשלמים (פ' תבא) וזבחת שלמים ואכלת שם, מכאן לשלמים שבאים מן המעשר נר"ל עיקר מצות מעש"ש לקנות עבורו שלמים, והרבותא בזה אע"פ שממעט באכילתו שיכולין לבא לידי פגול נותר וטמא, עכ"ז מפני שנאכלין בשמחה קונים אותו בהם. וגם מתוך שיש בהם צד קולא שאין בקדשים אחרים שבשרם נאכלת לזרים, ועיין בפ"ג מ"ב דמעש"ש. ואמנם זה הוא רק במביא שלמים סתם שלא נדר להביא שלמים, אבל הנודר להביא שלמים הוי עליו חובה וקיי"ל במנחות פ"ב א' כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין.
.
(זבחים נ' א')
(זבחים נ' א')
תירשך. רב כהנא רמי, כתיב תירש וקרינן תירוש, זכה נעשה ראש, לא זכה נעשה רש, והיינו דאמר רבא, חמרי וריחני פקחין נאר"ל אם זכה להשתמש בהיין לשתות לפי המדה נעשה ראש שמפקח לבו בחכמה וכמו שאמר חמרא וריחני עשאוני פקח, ואם לא זכה לזה אלא שותה יתר על המדה נעשה רש, וכמש"כ במשלי כ"ג, למי אוי למי אבוי למי מדנים למי שיח למי פצעים חנם למאחרים על היין לבאים לחקור ממסך.
.
(יומא ע"ו ב')
(יומא ע"ו ב')
מעשר ובכרת. תניא, ר' ישמעאל אומר, מעשר ובכורות, הקיש מעשר לבכור, מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית, אף מעשר אינו נאכל אלא בפני הבית, מלמד שאין מעלין בזה"ז מעש"ש לאכלן בירושלים נבבכור בודאי אינו נאכל בירושלים אלא בפני הבית מפני שטעון מתן דמים ואימורין על המזבח, וטעם היקש בכלל ממעשר לבכור כאן ובדרשות הבאות וכן בכור למעשר, כפי שיבא, הוא משום דכיון דאיירי כאן בענין מעשרות לא הו"ל להזכיר כאן ענין בכור כלל, וגם הלא ענין ודיני בכור נקבעה פרשה מיוחדת בפרשה הבאה, ולכן דריש ר' ישמעאל כאן והחכמים הנזכרים בדרשות הסמוכות דיתור זכירת בכור כאן בא לדרשה ודרשי כל אחד ענין מיוחד, כל אחד לפי דעתו, כפי שיתבאר, ולדינא קיי"ל ככל הדרשות.
.
(תמורה כ"א א')
(תמורה כ"א א')
מעשר ובכרת, תניא, בן עזאי אומר, מעשר ובכורות, הקיש מעשר לבכור, מה בכור אינו נאכל אלא לפנים מן החומה, אף מעשר אינו נאכל אלא לפנים מן החומה נגבכור בודאי אינו נאכל אלא לפנים מן החומה, משום דכיון דקדשים הוא נפסל ביוצא, ובטעם ההיקש עיין מש"כ באות הקודם.
.
(שם שם ב')
(שם שם ב')
מעשר ובכרת. תניא, ר"ע אומר, מעשר ובכורות, הקיש בכור למעשר, מה מעשר דגן אינו בא אלא מן הארץ, כך בכור אינו בא לירושלים להקריב אלא מן הארץ נדעיין מש"כ לעיל אות נ"ב וצרף לכאן, ור"ל אע"פ שמצות בכור בהמה טהורה נוהגת בארץ ובחו"ל אפ"ה אין מביאין מחו"ל בכור להקריב בירושלים, אלא הרי הוא כחולין ויאכל במומו. והא דמעשר אינו נוהג אלא בארץ פשוט משום דהיא חובת קרקע.
.
(שם שם)
(שם שם)
מעשר ובכרת. תניא, אחרים אומרים, מעשר ובכורות, הקיש בכור למעשר, מה מעשר אינו נפסל משנה לחבירתה, אף בכור אינו נפסל משנה לחבירתה נהבמעשר כתיב בסמוך פ' כ"ח מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך, ולמדין אנו משם שאם השהה מעשרותיו של שנה ראשונה ושניה לשמיטה שיבערם מן הבית בשלישית כפי שיתבאר שם, וכך הבכור דמצוה לאכלו בתוך שנתו כפי שיתבאר בפרשה הבאה (פ' כ') לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה, בכ"ז אם איחר השנה עובר בכל תאחר ואינו נפסל כבעל מום, ובטעם ההיקש בכלל עיין מש"כ לעיל אות נ"ב.
.
(שם שם)
(שם שם)
למען תלמד ליראה. מגיד שגדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד נולפנינו בספרי לא נמצאת דרשה זו, והעתקנוה מתוס' ב"ב כ"א א' שהביאו כן מספרי, וכבר הראנו לדעת כ"פ שכמה ברייתות ודרשות ומאמרים שונים היו לפני הראשונים בספרי ובתו"כ ומכילתא, ולפנינו הם חסרים, ובילקוט הובאה. ובאור דרשה זאת כתבו התוס' דלפי שהיה עומד בירושלים עד שיאכל מעשר שני שלו והיה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה היה גם הוא מכוין ליראת שמים ועוסק בתורה, עכ"ל. וזהו טעם הכתוב כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.
[ספרי].
כל הימים. אלו שבתות וימים טובים, למאי הלכתא [לעשורי בערב שבת על העתיד לבא בשבת] נזוכמעשה שמביא בסוגיא, דר' ינאי הוי ליה אריס שהיה מביא כנתא דפירי כל ערב שבת והיה מפריש מהם המעשרות, יומא חד [ערב שבת] נגה ליה ולא אתא, שקל עישר עלייהו מהפירות שבביתו, אתא לקמיה דר' חייא לשאול אם יפה עשה, אמר ליה שפיר עבדת, דתניא, למען תלמד ליראה את ה' כל הימים, אלו שבתות וימים טובים, ולמאי, אילימא לעשר ולאכול מיד בשבת פשיטא, וכי תצטריך קרא למשרי טלטול דרבנן [כי הפרשת מעשרות בשבת אינה אלא מדרבנן], אלא לאו כהאי גונא דמותר לעשר על מה שלא בא לעולם ועתיד לבא לצורך עונג שבת, או דבא להתיר לתרום בערב שבת שלא מן המוקף כדי שלא יצטרך להטריח ולתרום בשבת, דזה עונג שבת.
.
(יבמות צ"ג א')
(יבמות צ"ג א')
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad