לרצונכם. מלמד שאין כופין את הצבור על כרחו קיאשאם נתחייב הצבור קרבן ולא הביאו אין כופין אותם, ולאפוקי מדין היחיד דכופין אותו, כמבואר לפנינו ר"פ ויקרא בפסוק יקריב אותו לרצונו. ועיין בירושלמי קדושין פ"א ה"ה באה דרשה לרצונכם פרט למתעסק, וכבר באה לפנינו דרשה זו ר"פ קדושים בפסוק לרצונכם תזבחוהו.
. (תו"כ)
תמים זכר בבקר וגו'. מכאן שתמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות קיבהאי בבקר ובכשבים מיותר, כיון דכתיב יקריבנו לעולה, וידוע שעולה באה ממינים אלו כמבואר ר"פ ויקרא, ולכן בא להוציא שבעופות אין מומין פוסלין כל זמן שאין מחוסרין אבר כמבואר לפנינו ר"פ ויקרא בפסוק ואם מן העוף קרבנו. וי"ל הטעם שאין מומין פוסלין בעופות, מפני שהעוף מפני קלות גופו אינו מרגיש בכחותיו במום בעלמא כל זמן שאינו מחוסר אבר. וכן מותר להקריב עולת העוף בין זכר בין נקבה, דלא נאמר זכר תמים אלא בבקר ובצאן, ומהאי טעמא מבואר בתו"כ פ' ויקרא בפסוק ואם מן העוף קרבנו, דבעופות כשרים טומטום ואנדרוגינוס כמבואר לפנינו שם, והיינו משום דכיון דפסול טומטום ואנדרוגינוס בעלמא הוא מפני שהם ספק זכר ספק נקבה, אבל מכיון דבעופות לא נפרט המין ביחוד וכשרים זכר ונקבה ממילא כשרים טומטום ואנדרוגינוס ג"כ. –
ואם נולדה בעוף אחת מן הטריפות האוסרות אותה באכילה פסק הרמב"ם ריש פ"ג מאיסורי מזבח שפסולה לקרבן. ולכאורה צ"ע פסק זה, דהא הטעם דממעטינן הכא תמות וזכרות בעופות הוא מדכתיב בבקר ובצאן, וא"כ כיון דעיקר החידוש דטריפות פוסלת בקרבן ילפינן במנחות ה' ב' מדכתיב בפ' ויקרא ואם מן הבקר דמן הבקר מיותר, כמבואר ר"פ ויקרא, וא"כ כמו הכא ממעטינן עופות מדכתיב בבקר, כך נמעט עופות מטריפות מדכתיב מן הבקר.
אך הנה הרמב"ם בפ"ב ה"י מאסמ"ז כתב הטעם דטריפות פסולה לקרבן משום הקריבהו נא לפחתך (מלאכי א׳:ח׳), ולפי"ז ניחא, כיון דטעם זה יתכן גם בעוף, אך אינו מבואר מאין הוציא הרמב"ם טעם זה לענין טריפות, ואף כי מבואר אצלנו כ"פ שדרך הרמב"ם להוסיף טעם וסמך מסתבר מדנפשיה על דין מוסכם בגמרא [ע"ל פ' שמיני י' ו'], אבל כל זה רק היכי שאין נ"מ לדינא, משא"כ בנדון שלפנינו יש נ"מ לענין עופות, כמש"כ. וי"ל ע"פ מסקנת הגמרא במנחות ו' א' דפסול טריפות בקרבן ילפינן עוד מפסוקים שונים שבהם אין נ"מ בין בהמה לעוף, וא"כ כיון שאין נ"מ כתב הרמב"ם טעם פשוט ומסתבר כמבואר, ודו"ק.
. (קדושין כ"ד ב')