1איש איש וגו'. איש איש – לרבות את הנכרים שנודרים נדרים ונדבות כישראל, אשר יקריבו לה' לעולה – אין לי אלא עולה בלבד קהר"ל כל מין קרבן שמקריבין עובדי כוכבים מקריבין אותו רק עולה, וטעם הדרשה מלשון איש איש יתכן דמדייק מדהוסיף לכתוב מבית ישראל, ולכן דריש איש בעלמא ואיש מבית ישראל. וטעם הדבר שמביאין רק עולה הוא מפני שכשמביא עובד כוכבים קרבן כונתו שיהיה כולו כליל לה', וקרבן כזה הוא רק עולה, ואע"פ דכתיב לכל נדריהם ולכל נדבותם ס"ל דהכל מוסב על לעולה, והיינו שאת הכל יקריבו עולה, ומדייק כן מדכתיב בסמוך תמים זכר שזה אינו רק עולה, ובגמרא מבואר דזו דעת ר' עקיבא, וריה"ג ס"ל דמקבלין מהם כל מיני קרבנות להקריבן כמו שמביאים, וצ"ל דס"ל דמה דכתיב תמים זכר ע"כ אינו בא להורות כמ"ש ר"ע כמש"כ, וראיה לזה, שהרי מרבינן כאן גם גרים ונשים כבסמוך, ומהם בודאי מקבלים כל מיני קרבנות.
.
(מנחות ע"ג ב')
2ומן הגר בישראל. הגר – לרבות נשי הגרים, בישראל – לרבות נשים ועבדים קואולי דריש כן מלשון בישראל, משום דלשון בישראל הוי כמו בתוך ישראל, והנשים ועבדים אינם יסודי האומה כי אם כטפלים לגבי הגברים ובני חורין [וע"ד שאמרו משפחת אם אינה קרויה משפחה], ואשר על כן נקרא הזכר בשם בן על שם שהוא בונה את העולם, ועיין מש"כ ר"פ במדבר. –
והנה מיסוד דרשה זו קייי"ל דנשים ועבדים חייבים בכל הקרבנות כמו אנשים, וכ"כ רמב"ם בפ"ג ה"ב מקרבנות וז"ל, אחד אנשים ואחד נשים ואחד עבדים מביאין כל הקרבנות, עכ"ל. והכ"מ כתב על זה כמקור לדברי רמב"ם וז"ל, זה פשוט שהכתוב השוה אשה לאיש לכל דינין שבתורה, וכבר אמרו שנשים אין סומכות, ושנינו הסמיכות והתנופות וכו' נוהגות באנשים ולא בנשים משמע שמביאות קרבן, וכל מצוה שהאשה חייבת עבד חייב, עכ"ל. ומאד יצר לי על אריכות דברים אלה שתכליתם למצוא מקור לדברי הרמב"ם ע"פ איזו משמעות, בעוד שהמקור מבואר ומפורש באר היטב לפנינו כאן בתו"כ, והו"ל לרשום בקצור תו"כ פ' אמור ותו לא, כדרכו בכל מקום.
.
(תו"כ)
3לכל נדריהם וגו'. לכל נדריהם ולכל נדבותם, מכאן אמרו מותר נדר יהא נדבה קזהמפריש סכום מעות לקרבן ונשאר חלק מהם יפלו לנדבה, דהיינו לתיבות שבעזרה שקונים מהם עולות נדבה, וטעם הדרשה מדכיילינהו קרא כאחד משמע דחדא קדושה להם, וע"ע בסוגיא כאן ומש"כ בפ' ויקרא בפסוק אשם הוא (ה' י"ט).
.
(נזיר כ"ה א')
4לכל נדריהם וגו'. איזה הוא נדר, האומר הרי עלי עולה, ואיזו היא נדבה, האומר הרי זו עולה, ומה בין זה לזה, שהנדרים אם מתו או נגנבו חייב באחריותן והנדבות אין חייב באחריותך קחטעם הדבר פשוט, דבנדרים חייב את גופו, ולכן כל זמן שלא קיים הדבר עדיין מוטלת עליו החובה לקיים דבריו, אבל נדבה כיון שהקדיש רק את זו, ומכיון שאינה, נפטר מחיובו, ולכן אפילו אם אמר הרי זו עלי עולה ג"כ פטור מאחריות, ומה שאמר עלי – כונתו עלי להביאה.
[קנים פ"א מ"א].
5אשר יקריבו. מלמד שהכל באים בשותפות קטר"ל כל קרבנות נדבה מביאים שנים בשותפות, אבל בקרבנות חובה לא שייך שותפות, דכל אחד צריך כפרה שלמה. וע"ע מענין זה לעיל בפ' ויקרא (ב' א').
.
(מנחות ק"ד ב')
6לה' לעולה. מלמד שכל מה שנודרים ומתנדבים דברים הנקרבים יהיו לעולה, יכול גם לעולת העוף ת"ל (פ' י"ט) בבקר בכשבים ובעזים, הא אינו מקריב אלא עולת בהמה בלבד קיטעם הדבר משום דעופות אינם בני פדיון [וכן הסולת והיין והשמן], דכתיב בפדיון והעמיד את הבהמה, ואלו אינם בכלל העמדה, ולכן אין מקריבין בדמי הדברים הנקדשים עולת העוף, וכן אם הקדיש עוף ג"כ אין נקרב עולה, וע' במשנה ח' פ"ד דשקלים וברע"ב שם.
.
(ירושלמי שקלים פ"ד ה"ח)