לא תחמוד. לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו צואבל בדמי משמע להו דמותר, ונ"מ בזה לענין הכופר בפקדון ועדים ראוהו בידו בשעה שכפר והוא רוצה לשלם עבור הפקדון אינו נפסל לשבועה מטעם חשוד אממונא חשוד אשבועתא, משום דאע"פ דעבר על לא תחמוד מכ"מ אינו נפסל בזה כיון דמשמע לאנשי דכשנותנין ממון עבור החפץ הנחמד אין עוברים על לא תחמוד, ועיין בתוס' סנהדרין כ"ה ב' ובסוגיא כאן דאף דהגמרא אמרה הלשון דמשמע לאינשי בכ"ז האמת כן הוא דאין עוברים על לא תחמוד רק כשלוקחים בחזקה בלא דמי, ואף דבאופן כזה עוברים על לא תגזול, נ"מ לעבור בשני לאוין, אבל הרמב"ם פ"א ה"ט מגזילה כתב דאפילו יהיב דמי עובר על לא תחמוד, ועיי"ש עוד. . (ב"מ ה׳ ב׳)
לא תחמוד. ובדברות האחרונות נאמר (פ׳ ואתחנן) ולא תחמוד וגו' ולא תתאוה – לחייב על החמוד בפני עצמו ועל התאוה בפני עצמה צזומסיים עוד במכילתא, ולומר לך שאם התאוה סופו לחמוד ואם חמד סופו לאנוס ולגזול שנאמר וחמדו שדות וגזלו (מיכה ב'), והבאור הוא, שהתאוה היא בלב והחמדה היא בהשתדלות השגת הדבר וכפי שיתבאר בדרשה הבאה, ולכן אם התאוה בלב עובר על לא תתאוה ואם התעסק להשיג הדבר עובר גם על לא תחמוד, ואם בעל החפץ לא רצה למכור לו ולקחו באונס עובר גם על לא תגזול. . (מכילתא)
לא תחמוד. יכול אפי' בדבור ת"ל (פ׳ עקב) לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת, מה להלן עד שעושה מעשה אף כאן עד שעושה מעשה צחעיין בדרשה הקודמת, ולכאורה י"ל דגם המוכר או הנותן לזה החומד את החפץ עובר על ולפני עור לא תתן מכשול, אחרי דבלא מכירתו ונתינתו לא יעבור החומד על לא תחמוד, אך יש להעיר בזה מסוגיא דערכין כ"ט ב' המוכר את שדהו ביובל אינו מותר לגאול פחות משתי שנים, ודייקו בגמרא אינו גואל לא קתני אלא אינו מותר לגאול דאפילו איסורא נמי איכא, דאפילו קרקושי זוזי נמי אסור, ופירש"י אסור למוכר להראות זוזי ללוקח כדי שייטב בעיניו, ולא מבעי מוכר אלא אפילו לוקח קאי נמי בעשה דבעינן שנים תקנה, יעו"ש, ואי אמרינן דבאופן כזה אסור לצד השני לסייע במעשיו, א"כ הו"ל להגמרא לומר דהלוקח עובר על ולפני עור שמכשיל את המוכר, אך יש לחלק בין התם לדהכא, דהתם יכול המוכר להשיג לוקח אחר ובאופן כזה לא שייך ולפני עור, דאם הוא לא יקנה יקנה אחר, משא"כ הכא שמשתדל לקנות רק מזה שהחפץ אצלו, וכשזה מוכר לו הרי מסייע לו לעבור על לא תחמוד ואיכא ולפני עור, ועדיין צריך זה תלמוד. . (מכילתא)