וכל העם רואים. מגיד שלא היה בהם סומין, ומנין שלא היו בהם אלמים שנאמר (י"ט ח') ויענו כל העם, ומנין שלא היו בהם חרשין שנאמר (פ׳ משפטים) ויאמרו וגו' נעשה ונשמע, ומנין שלא היו בהם חגרין שנאמר (י"ט י"ז) ויתיצבו בתחתית ההר, ומנין שלא היו בהם טפשים שנאמר (פ׳ ואתחנן) אתה הראת לדעת צטאין ר"ל שמתחלה לא היו בהם בעלי מומין אלה, אלא שנתרפאו במתן תורה, וכ"מ במדרשים, וגם איתא במדרשים שאלה שנתרפאו במ"ת חזרו למומם במעשה העגל, ועיין מש"כ בזה בפ' תזריע בר"פ נגעים. ודע דכמה ממפרשים טרחו בבאור הלשון רואים את הקולות, אחרי דעל דבר השייך לחוש השמיעה לא יתכן לייחס חוש הראיה, ועיין בראב"ע, אבל האמת נ"ל כי כן הוא מדרך הלשון והכתובים להחליף יחוסי החושים בכזה, וכן ראה ריח בני (פ' תולדות) במקום שמע ריח, וכן (קהלת א׳:ט״ז) ולבי ראה במקום ידע או הבין, וכן הרבה, ואף הכא כן, וטעם הדבר הוא ע"פ מש"כ הטבעיים שיש חוש משותף לכל החושים. . (שם)
ובעבור תהיה יראתו. שלשה סימנים יש באומת ישראל, רחמנים, ביישנים, גומלי חסדים, ביישנים – דכתיב ובעבור תהיה יראתו על פניכם קשכל הירא מתבייש, ועי' בדרשה הבאה, ובירושלמי קדושין פ"ד ה"א איתא הלשון ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וסיים באלה המדות, והנוגע מדבר זה לדינא הוא, שמי שיש בו היפך המדות האלה, דהיינו אכזריות או עזות פנים וחציפות ושונא את הבריות ואינו גומל להם חסד חוששין לו ביותר שמא אינו ממשפחת ישראל כשרה, כיון שאין בו סימני אומה זו. וע"פ סימנים אלה דחה דוד המלך את הגבעונים מלהסתפח על קהל ישראל לפי שראה אותם שהעיזו פניהם ולא נתפייסו ולא רחמו על בני שאול ולא גמלו חסד לישראל למחול לבני מלכם תחת שהם עשו עמהם חסד והחיום וכמבואר ענינם בש"א כ"א. . (יבמות ע"ט א׳)
ובעבור תהיה יראתו. תניא, ובעבור תהיה יראתו על פניכם – זו הבושה, לבלתי תחטאו – מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא. אחרים אומרים, כל מי שאין לו בושת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני קאשהרי נתן טעם למעמד הר סיני ובעבור תהיה יראתו על פניכם וכתיב את אשר ישנו פה וגו' ואת אשר איננו פה (פ' נצבים), ומי שאין לו בושת פנים אינו מזרעם, ועיין בדרשה הקודמת. . (נדרים כ׳ א׳)