כראות פני אלהים. דרש רבי שמעון בן לקיש, מותר להחניף לרשעים בעוה"ז, שנאמר כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלהים גומ"ש כל המחניף לרשע סוף טפל בידו, כתבו התוס' דהיינו דוקא שלא במקום סכנה, אבל במקום סכנה שרי. ונראה דלאו דוקא במקום סכנה ממש, דפשיטא הוא, דהא אין לך דבר שעומד בפני הסכנה, אלא ר"ל אפילו במקום חשש נדנוד סכנה וכן במקום הפסד ממון מרובה וכדומה. ומה שהביאו ראי' דבמקום סכנה מותר מנדרים כ"ב ב', צ"ע למה הביאו ממרחק בעוד שבסוגיא כאן מוכח כן, שאמרו מותר להחניף לרשעים ומביא מיעקב שהחניף לעשו שחשש משום סכנה, וצ"ע. –
ודע דבכלל יש להסביר ענין המליצה כראות פני אלהים, דהוא מקביל למה שאמר עשו יש לי רב, ועל זה השיב לו יעקב, כי אין כונת ותכלית מתנתו זאת מפני שחסר לו, לעשו, אלא רק מפני שכן הוא דרך הכבוד והמעלה, וכמו בהראיון פני אלהים דכתיב שלש פעמים בשנה יראה את פני ה' ולא יראו פני ריקם, אע"פ שהקב"ה בודאי אין צריך למתנת בו"ד, דהא לה' הארץ ומלואה, וכן הכתוב אומר החפץ לה' בעולות (שמואל א ט״ו:כ״ב), אלא שהוא דרך הכבוד והגדולה, וה"נ כן, וזהו – כראות פני אלהים, ודו"ק. .
(סוטה מלכים א ב׳:כ׳)
ודע דבכלל יש להסביר ענין המליצה כראות פני אלהים, דהוא מקביל למה שאמר עשו יש לי רב, ועל זה השיב לו יעקב, כי אין כונת ותכלית מתנתו זאת מפני שחסר לו, לעשו, אלא רק מפני שכן הוא דרך הכבוד והמעלה, וכמו בהראיון פני אלהים דכתיב שלש פעמים בשנה יראה את פני ה' ולא יראו פני ריקם, אע"פ שהקב"ה בודאי אין צריך למתנת בו"ד, דהא לה' הארץ ומלואה, וכן הכתוב אומר החפץ לה' בעולות (שמואל א ט״ו:כ״ב), אלא שהוא דרך הכבוד והגדולה, וה"נ כן, וזהו – כראות פני אלהים, ודו"ק. .
(סוטה מלכים א ב׳:כ׳)