ואם בהרת. אין לי אלא בהרת, מניין לרבות שאר המראות, ת"ל ואם בהרת לדבכלל יש ד' מראות נגעים כמבואר לפנינו בפתיחה לפרשה זו, ור"ל אי ס"ד דרק בבהרת איירי לא הו"ל לומר ואם בהרת, אחרי דאיירי בה, אלא ואם לבנה היא, ולכן צ"ל דרק לדוגמא תפס בהרת, מפני שהיא המראה היותר לבנה, כבדרשה הבאה, וכ"כ הרמב"ם פ"א מטו"צ, דכ"מ שתפסה התורה בהרת הוא רק לדוגמא, והוא הדין ליתר המראות,
. (שם)
לבנה. היא. היא לבנה ואין אחרת לבנה, מכאן שבהרת עזה בשלג לאלאו דוקא ואין אחרת לבנה, אלא ר"ל לבנה היותר גבוה היא רק בהרת, אבל אין ה"נ שכולן לבנות הן, וכמשכ"ל פ' ב'.
. (שבועות י' ב')
והסגיר הכהן שבעת ימים. שבעת ימים תחלה לבר"ל שבעת ימים ראשונים דלאחר שבעת ימים יצטרך להסגירו עוד שבעת ימים בכל אופן שהוא אפי' לא תתפשט הנגע, ואין זה חדוש דין, דכך מפורש בפרשה, אלא פירוש הפסוק הוא דמה דכתיב והסגיר שבעת ימים אין זה גמר הדבר אלא מקודם מסגירהו שבעת ימים ואח"כ עוד שבעת ימים.
והנה ענין ההסגר בכלל מה ענינו ותכונתו, פירש"י כאן יסגירנו בבית אחד ולא יראה עד סוף השבוע ויוכיחו סימנים עליו, עכ"ל, ומבואר מדבריו דאין משתלח חוץ לג' מחנות, אבל התוס' במו"ק ז' א' כתבו דרש"י חזר בו וס"ל דגם מצורע מוסגר משתלח חוץ לג' מחנות, ובאמת כן מבואר במשנה מגילה ח' ב' אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה, ואמרו בגמ' הא לענין שילוח זה וזה שוין, וכן דריש בתו"כ (פ' מ"ו) כל ימי אשר הנגע בו לרבות מצורע מוסגר לשילוח, וקרא מפורש במרים תסגר וגו' מחוץ למחנה.
ומכל אלה לא נתבאר לי החידוש שכתב בעה"ט [הארוך] בשם אביו הרא"ש דענין סגירת הנגע הוא שצריך לעשות רושם סביב הנגע בקשירת מוך ולראות אח"כ אם תפשה או לא, ומשמע דרק הנגע סוגרין באופן כזה, אבל גוף האדם בכלל חפשי לו, וזה אינו מתאים עם הגמ' והתו"כ כמש"כ.
וגם קשה לפי' זה ממ"ש במו"ק ח' ב' חתן שנולד בו נגע אין הכהן רואה אותו עד לאחר שבעת ימי המשתה, וכן בכל אדם ברגל ממתינין לו עד אחר הרגל, כדי שלא לערב שמחתו, ואם היה ענין הסגירה כמש"כ הרא"ש רק סגירת וקפול הנגע במוך איזה עירוב שמחה יש כאן.
ואמת שפשטות לשון הפסוק והסגיר את הנגע משמע כפי' הרא"ש, דאל"ה הול"ל את המנוגע, ובכ"ז צ"ל בכונת הרא"ש דלבד סגירת האדם חוץ למחנה סוגרין גם את הנגע בקשירת מוך, כמבואר, ודו"ק.
. (תו"כ)