ואם שכב ישכב. לרבות שתי שכיבות ולרבות המערה צר"ל לרבות בין כדרכה בין שלא כדרכה ולרבות הבועל ואינו מוציא זרע, ואיצטריך לרבות כן שלא נילף מבעל קרי שאינו מטמא את האשה בשלא כדרכה כמבואר לעיל פ' י"ח יעוי"ש.
[תו"כ]
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · ויקרא · פרק 15 · פסקה 24
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
שכב ישכב איש. איש פרט לקטן, יכול שאני מוציא בן תשעה שנים ויום אחד, ת"ל שכב ישכב צאעיין בנדה ל"ב א' דבן תשע שנים ויום אחד נקרא ראוי לביאה, ועיין משכ"ל בפ' ט"ז.
.
(תו"כ)
(תו"כ)
אותה. פרט למצורעת צבר"ל שהשוכב את המצורעת אינו טמא כמותה, ולולא מעוט זה הוי ילפינן בק"ו דמטמאה אותו כיון שחמורה מנדה שמטמאה את הבית בביאה כמבואר לעיל במקומו, מכש"כ שמטמאה את בועלה. ובטעם הדיוק מלשון אותה אע"פ דאיצטריך לגופיה עיין משכ"ל בפ' י"ח אות ס"ז, והתם ממעט מאותה – שלא כדרכה, והכא דמרבה שלא כדרכה משכב ישכב, כדלעיל, לכן ממעט מאותה מצורעת.
.
(שם)
(שם)
ותהי נדתה עליו. תניא, מניין לנדה שתפסי בה קדושין, ת"ל ותהי נדתה עליו, אפילו בשעת נדתה תהא בה הווייה צגכך הלשון בקדושין ס"ח א', וכאן הלשון אפי' בשעת נדתה תפסי בה קדושין, והגירסא דקדושין נכוחית, כיון דעיקר הלמוד מלשון ותהי נדתה עליו, שאפי' בשעת נדתה תהיה הווייתה, קנינה ורשותה עליו. והרבותא בזה, אע"פ דנדה מחייבי כריתות היא ואין קדושין תופסין בחייבי כריתות, כפי שיתבאר ס"פ אחרי, בכ"ז יצאת נדה מכלל זה. וי"ל בטעם הדבר משום דאין איסורה איסור עולם כשאר חייבי כריתות כגון עריות וכדומה, ולכן האיסור כרת שבה קיל משאר חייבי כריתות. –
ועיין בשו"ת פני יהושע סי' ג' שחקר אם הא דקדושין תופסין בנדה הוא דוקא אם קידשה בכסף ובשטר או גם אם קדשה בביאה. ולדעתי הדבר פשוט דכל עיקר החידוש כאן כשקדשה בביאה, והרבותא אע"פ שקדשה בביאה אסורה, בכ"ז אינו דומה לשאר חייבי כריתות כמש"כ, משא"כ אם קדשה בכסף או בשטר, הוו הקדושין עצמן בהיתר, ורק משום ענין קדושין שאינן מסורין לביאה נגעו בה, וקיי"ל דהוו קדושין, ואין זה שייכות כלל לשאר חייבי כריתות שצריך להשמיענו דנדה יוצאת מכלל זה, ולבד זה פשטות ענין הכתוב ואם שכב ישכב איש אותה ותהי נדתה עליו, זה בעצמו מורה שהקדושין, ההווייה, היתה בביאה, ולדעתי זה פשוט וברור.
אמנם בכלל נראה דדרשה זו אינה עקרית אלא אסמכתא, יען שהפסוק לא איירי כלל בעניני קדושין, אלא עיקר הדבר נראה להו לחז"ל עפ"י הסברא משום דבכלל היא מותרת לו אלא איסור זמני רובץ עליה, ואין בכח איסור כזה להפקיע קדושין, וסמכוהו אקרא כדרכם בקודש.
ועיין ברמב"ם פי"ח ה"א מאיסו"ב, איזוהי זונה [הפסולה לכהן] כל שנבעלת לאדם שהיא אסורה לו, והבא על הנדה לא נפסלה לכהונה שהרי אינה אסורה להנשא לו, עכ"ל. ועפ"י מה שביארנו דבריו מבוארים, והה"מ שם עמל למצוא מקור לדברי הרמב"ם, ולדעתנו נראה שמקור הדברים מדרשה שלפנינו שהנדה תפסי בה קדושין וממילא אינה נחשבת כאסורה להנשא לו, וע"ע מש"כ בדברי רמב"ם אלו בר"פ אמור בפ' אשה זונה ובפ' תצא בפ' לא תביא אתנן זונה. .
(יבמות מ"ט ב')
ועיין בשו"ת פני יהושע סי' ג' שחקר אם הא דקדושין תופסין בנדה הוא דוקא אם קידשה בכסף ובשטר או גם אם קדשה בביאה. ולדעתי הדבר פשוט דכל עיקר החידוש כאן כשקדשה בביאה, והרבותא אע"פ שקדשה בביאה אסורה, בכ"ז אינו דומה לשאר חייבי כריתות כמש"כ, משא"כ אם קדשה בכסף או בשטר, הוו הקדושין עצמן בהיתר, ורק משום ענין קדושין שאינן מסורין לביאה נגעו בה, וקיי"ל דהוו קדושין, ואין זה שייכות כלל לשאר חייבי כריתות שצריך להשמיענו דנדה יוצאת מכלל זה, ולבד זה פשטות ענין הכתוב ואם שכב ישכב איש אותה ותהי נדתה עליו, זה בעצמו מורה שהקדושין, ההווייה, היתה בביאה, ולדעתי זה פשוט וברור.
אמנם בכלל נראה דדרשה זו אינה עקרית אלא אסמכתא, יען שהפסוק לא איירי כלל בעניני קדושין, אלא עיקר הדבר נראה להו לחז"ל עפ"י הסברא משום דבכלל היא מותרת לו אלא איסור זמני רובץ עליה, ואין בכח איסור כזה להפקיע קדושין, וסמכוהו אקרא כדרכם בקודש.
ועיין ברמב"ם פי"ח ה"א מאיסו"ב, איזוהי זונה [הפסולה לכהן] כל שנבעלת לאדם שהיא אסורה לו, והבא על הנדה לא נפסלה לכהונה שהרי אינה אסורה להנשא לו, עכ"ל. ועפ"י מה שביארנו דבריו מבוארים, והה"מ שם עמל למצוא מקור לדברי הרמב"ם, ולדעתנו נראה שמקור הדברים מדרשה שלפנינו שהנדה תפסי בה קדושין וממילא אינה נחשבת כאסורה להנשא לו, וע"ע מש"כ בדברי רמב"ם אלו בר"פ אמור בפ' אשה זונה ובפ' תצא בפ' לא תביא אתנן זונה. .
(יבמות מ"ט ב')
ותהי נדתה עליו. תניא, מניין למשמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי שלא יפרוש מיד, אמר חזקיה, אמר קרא ותהי נדתה עליו, אפילו בשעת נדתה תהא עליו צדנראה דמפרש עליו כמו דדרשינן בעלמא על בסמוך, ודריש עליו בסמוך לו, כלומר, שמשכחת לה דאפי' בשעת נדתה תהא סמוכה לו, והיינו באופן שצייר בזה דאע"פ שהיא נדה בכ"ז אסור לו לפרוש ממנה מיד אלא להיות סמוך לה עד שינחת קשתו כמבואר מדין זה ביו"ד סי' קפ"ה ס"ד, יעוי"ש.
ועיין בירושלמי הוריות פ"ב ה"ה מביא לסמך על אזהרה זו הפסוק דלקמן (ל"א) והזרתם את בני ישראל מטומאתם כפי שיתבאר שם לפנינו, וצ"ע ברש"י הוריות ח' ב' שמביא בענין זה הפסוק שמביא הירושלמי וציין המקור לבבלי שבועות י"ח ב', והוא פלא בשתים, חדא כי בשבועות ילפינן ענין זה מפסוק שלפנינו, וגם כי מפסוק והזרתם דרשו בשבועות שם ענין אחר כפי שיתבאר לפנינו, וצ"ע. וידוע שיש מפרשים החליטו שהפירוש להוריות אינו לרש"י. .
(שבועות י"ח ב')
ועיין בירושלמי הוריות פ"ב ה"ה מביא לסמך על אזהרה זו הפסוק דלקמן (ל"א) והזרתם את בני ישראל מטומאתם כפי שיתבאר שם לפנינו, וצ"ע ברש"י הוריות ח' ב' שמביא בענין זה הפסוק שמביא הירושלמי וציין המקור לבבלי שבועות י"ח ב', והוא פלא בשתים, חדא כי בשבועות ילפינן ענין זה מפסוק שלפנינו, וגם כי מפסוק והזרתם דרשו בשבועות שם ענין אחר כפי שיתבאר לפנינו, וצ"ע. וידוע שיש מפרשים החליטו שהפירוש להוריות אינו לרש"י. .
(שבועות י"ח ב')
ותהי נדתה עליו. תניא, יכול יעלה לרגלה, ת"ל וטמא שבעת ימיםצהר"ל יכול יעלה לסופה שאם בא עליה בששי שלה יטבול בליל המחרת כמותה ת"ל וטמא שבעת ימים דמשמע שיספור לעצמו שבעת ימים דאל"ה הול"ל וטמא כמוה.
.
(נדה ל"ג א')
(נדה ל"ג א')
ותהי נדתה עליו. מה ת"ל, שיכול לא יטמא אדם וכלי חרס, ת"ל ותהי נדתה עליו, מה היא מטמאה אדם וכלי חרס, אף הוא מטמא אדם וכלי חרס צוכונת הקושיא מה ת"ל דדי היה לכתוב וטמא שבעת ימים, ומשני דאשמעינן בזה שגם הוא מטמא אדם וכ"ח כמו היא, והרבותא לגבי דידיה אע"פ דהוי שני לטומאתה, והא דהיא מטמאה אדם וכ"ח אתיא בק"ו ממשכבה כמבואר לעיל.
.
(נדה ל"ג א')
(נדה ל"ג א')
וכל המשכב. מה תלמוד לומר, נתקו הכתוב – מטומאה חמורה לטומאה קלה, לומר שאינו מטמא אלא אוכלין ומשקין צזהנה אחרי דכתב ותהי נדתה עליו והיינו שיטמא הוא כמו שמטמאה היא, א"כ תו למותר מה שפרט וכל המשכב וגו', אחרי דבדידה כתיב וכל הנוגע במשכבה יכבס בגדיו ממילא גם בו הדין כן וזהו שאמר וכל המשכב מה ת"ל, ומשני דאשמעינן דאע"פ כן אין המשכב שלו מטמא אלא אוכלין ומשקין ולא אדם ובגדים, וטעם הדבר משום דעכ"פ הוא רק בא מכח טומאתה והוי כשני לטומאה, ואע"פ דבדרשה הקודמת מחמרינן בו גם שיטמא אדם אך די להחמיר בו עצמו ולא גם במשכבו, ודו"ק. וע"ע בסוגיא שקלא וטריא בדין זה, והכי קי"ל.
.
(שם שם)
(שם שם)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad