תורה תמימה על התורה · דברים · פרק 8 · פסקה 9

לא תחסר כל בה. מלמד שאין ארץ ישראל חסרה כלום ^יאעיין לפנינו בפ' קדושים בפסוק ונטעתם כל עץ מאכל מש"כ שם. .
(ברכות ל"ו ב')

אבניה ברזל. א"ר אבא, כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל אינו ת"ח, שנאמר ארץ אשר אבניה ברזל, אל תקרא אבניה אלא בוניה ^יבהנה אין ספק שדרשה זו נאמרה ע"ד רמז וסימן לדבר לזכור ענין הדרשה כאשר כן דרך חז"ל בכ"מ בש"ס, והוא ע"ד מ"ש בשבת ק"ד א' עשה סימנים בתורה ובעירובין נ"ד ב' עשה ציונים לתורה, ובארנו ענין זה בארוכה בכ"מ בחבורנו, וע"ל ר"פ דברים, וכאן דריש ע"ד אסמכתא אל תקרא אבניה אלא בוניה שהם ת"ח וכדאמרינן בעלמא (ברכות ס"ג א') ורב שלום בניך אל תקרא בניך אלא בוניך מפני שהם בוני האומה ויסודה.
אך הנה כבר כתבנו כ"פ דבכ"מ שאמרו חז"ל אל תקרא כך אלא כך יש להם איזה דיוק או קושי הלשון באותו הפסוק, וכאן י"ל דדייקו משום דלפי לשון סוף הפסוק ומהרריה תחצוב נחושת הול"ל גם כאן אשר מאבניה תחצוב ברזל, ומדשינה לכתוב אשר אבניה ברזל מצאו רמז לתלות דרשתם.
ולבד זה ניחא להו לחז"ל לדרוש אבניה – בוניה, משום דמצינו בכ"מ שהת"ח מצויין בשם אבן, כמו בב"ב קמ"ה ב' מסיע אבנים אלו בעלי משנה, וכן בקה"ר עה"פ מסיע אבנים יעצב בהם, מי שמסיע עצמו מתלמודו סופו שיעצב, וכן באיכה רבה על הפ' תשתפכנה אבני קודש בכנוי לת"ח. ובמ"ר פ' ויצא והאבן גדולה זו ב"ד הגדול שבלשכת הגזית, ובזוהר [תקונים ס"א ב'] ודברתם אל הסלע אלו בני נשא דמשתדלין באורייתא ושם קמ"ג ב' אבן מאסו הבונים אינון מארי מתניתין, וקרוב לומר שכינו כן את הת"ח ע"פ הדרשה בסנהדרין ל"ד א' עה"פ בירמיה כ"ג וכפטיש יפוצץ סלע למה נמשלו דברי תורה לפטיש מה פטיש מתחלק לכמה ניצוצות אף דברי תורה כן, ופירשו שם התוס' דצ"ל מה פטיש מחלק, יען כי האבן הוא מתחלק, הרי דשם סלע מוסב בכנוי לבעלי תלמוד.
אלא שגוף ענין הדרשה צריך באור, כי היתכן שתצוה התורה על ת"ח להחזיק במדה קשה להיות קשה כברזל, בעוד שכפי הידוע אחת מן המדות המשובחות להיות רך הטבע ונוח לרצות, וכמ"ש לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז, וגם קשה למה לא אמר כאן קשה כארז.
ולכן נראה לטוב פי' הגרי"ב במיני תרגימא דכונת הדרשה מוסבת לענין אחר, והוא למ"ש במנחות צ"ה ב' הקשה אדם הקשה כברזל, ופירש"י חכם ומחודד לחתך הלכה כברזל, עכ"ל. ולזה כיון רב אשי כאן שיחתך הדין בהחלט ולא שתהיה ההלכה רפויה בידו. .
(תענית י' א')