ארץ חטה וגו'. א"ר יוסף ואיתימא ר' יצחק, ארץ חטה ושעורה גפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש, כל המוקדם בפסוק קודם לברכה גענין הקדמות הזאת פשוט דכיון שנשתבחה בהן א"י הרי זה כבודה של א"י ולכן כל המוקדם לארץ קודם לברכה, דניכר שבזה נשתבחה יותר. והנה ארץ בתרא הפסיק הענין, וכל הסמוך לו חשוב מהמאוחר ממנו לארץ קמא, והלכך תמרים קודמים לענבים שזה שני לארץ בתרא [דבש] וזה [גפן] שלישי לארץ קמא, ועיין פרטי דינים באו"ח סי' רי"א.
[שם מ"א א']
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · דברים · פרק 8 · פסקה 8
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ארץ חטה וגו'. א"ר חנין, כל הפסוק הזה לשיעורין נאמר דר"ל הפסוק מדבר בשבחה של א"י דאפילו עניני איסור והיתר משערים בפירותיה וכדמפרש, ועיין בסמוך אות ט'.
, חטה – פת חטין לאכילת פרס הלמה דקיי"ל לענין טומאה הנכנס לבית המנוגע ולבוש כליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו בידיו הוא טמא מיד והן טהורין עד שישהא בכדי אכילת פרס, קיי"ל דאכילה זו היא דוקא פת חטין ששיעורו מועט מפת אחר מפני שנאכל מהר.
, שעורה – לעצם כשעורה לטומאה, גפן – כדי רביעית יין לנזיר ולחייבו מלקות, ופירש"י וז"ל, אכל חרצנים וזגים כשיעור רביעית יין חייב, עכ"ל. ומה שלא פירש כפשטיה שאם שתה רביעית יין חייב, פירשו בתוס' עירובין ד' א' ד"ה גפן כדי שיהיה דומיא דאחריני דמשערינן בהו מילתא אחרינא, ועיי"ש.
, תאנה – כגרוגרת להוצאת שבת, רמון – לכלי בעלי בתים שנקבו כרמונים לטומאה זקיי"ל דכלי שנשברה אם נשברה עד שאינה ראויה עוד לשמוש נטהרה מטומאתה, ואם טהורה היא אינה מקבלת טומאה, והנקב בכלי הוי כמו שבירה, ואמר, דכלי בעלי בתים שנקבו אינן טהורים רק אם נקבו בשיעור תוצאת רמון, אבל בפחות מזה עדיין שם כלי עליה, משום דבע"ב חסים על כליהם ואין זורקין אותם, משא"כ כלי אומן שעומד למכור אם ניקב כל שהוא זורקין אותה.
, ארץ זית שמן – ארץ שרוב שיעוריה כזיתים חטומאת מת להאהיל ומגע נבילה ואכילת חלב ודם ופגול ונותר וטמא וגיד הנשה.
, דבש – ככותבת הגסה ביום הכפורים טדבש סתם שבתורה הוא דבש תמרים, וכותבת היא תמרה. והנה מסקנת הגמרא בכ"מ בש"ס, דבאמת כל השיעורים הם הלכה למשה מסיני, ורק סמכו אותם אקרא לסימן בעלמא ועיקר קרא אתא לברכה כפשטיה.
.
(שם שם)
(שם שם)
ארץ חטה וגו'. תניא. אכל ענבים ותאנים ורמונים מברך ברכה אחת מעין שלש, דכתיב ארץ חטה ושעורה וגו', וכתיב ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, וכתיב ואכלת ושבעת וברכת, ארץ – הפסיק הענין יבאור הדבר, כי רבן גמליאל ס"ל דמברך שלש ברכות, דהיינו ברהמ"ז, משום דס"ל דהלשון ואכלת ושבעת לא קאי אלחם לבד אלא על כל שבעת המינים הנזכרים בפרשה, ובהאי קרא שלש ברכות רמיזי, וברכת – זו ברכת הזן, על הארץ – זו ברכת הארץ, הטובה – זו בונה ירושלים, וכפי שיתבאר בסמוך פ' י', וחכמים ס"ל דהפסוק ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם הפסיק הענין, ולכן מברך ברכה אחת מעין שלש, ר"ל על המחיה מברך על מיני קמח, ועל העץ ועל פרי העץ – על שאר הפירות, וכן קיי"ל.
.
(שם מ"ד א')
(שם מ"ד א')
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad