כל ימי. מלמד שאין נזירות לשעות סדאין הרבותא כפשוטה שאין נזירות לשעות, דהא אפי' ליום וליומים ג"כ אין נוזרין, דקי"ל סתם נזירות שלשים יום ואין פחות מהם, כמבואר לעיל בפסוק ה', אלא בא לאשמעינן דאפי' באופן שיקיים נזירות שלשים יום אי אפשר לצרף עוד נזירות לשעות, וכגון שאמר הריני נזיר שלשים יום ושעה אחת ה"ז נזיר שלשים ואחד יום.
. (נזיר פ"א מ"ג בפי' הרמב"ם)
כל ימי נזרו. למה נאמר, שיכול לפי שהוא אומר (פ׳ ה׳) עד מלאת הימים, אין לי אלא מי שיש לו הפסק לנזירותו, נזיר עולם מניין, ת"ל כל ימי נזרו סהואמנם בזה חלוק נזיר עולם מנזיר לזמן לענין תגלחת, שהתירו לו להקל שערו לאחר י"ב חודש אם הכבידו עליו, ובגמ' נזיר ד' ב' ילפו זה מאבשלום שהיה נזיר עולם והיה מגלח אחת לי"ב חודש, יעוי"ש.
אבל הספרי כנראה מסמיך ענין זה על שנוי הלשון דכתיב בתגלחת מה שלא כתיב ביין ובטומאה, כי בעוד שביין ובטומאה כתיב כל ימי נזרו, הנה בתגלחת כתיב תער לא יעבור על ראשו עד מלאת הימים, ולשון זה מורה על הפסק הנזירות בימים ומוציא נזיר עולם שאין הפסק לנזירותו, יען כי לא אסרה תורה העברת שער רק בזה שנזירותו תמלא בימים מוגבלים, ולא נזיר עולם, ולכן הותר בנזיר עולם בתגלחת כמבואר, משא"כ ביין ובטומאה כתיב כל ימי נזרו שכולל גם כל ימי נזיר עולם, זו היא לדעתי כונת הדרשה שלפנינו, ואפשר לומר שגם הגמ' ס"ל כדרשת הספרי, ומה שילפו מאבשלום לאו לעיקר דין היתר הגילוח ילפו אלא רק אזמן י"ב חודש, לגילוי דעת בעלמא, שלאחר י"ב חודש מכבידים השערות על ראש האדם.
ועיין ברמב"ם פ"ג הי"ב מנזירות כתב, ונזיר עולם אם הכביד שערו מיקל בתער מי"ב חודש עד י"ב חודש שנאמר באבשלום והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגו' ודבר זה הלכה מפי הקבלה, עכ"ל. וכתב הכ"מ אע"פ דמייתי ליה מקרא דאבשלום סובר רבינו שאינו מוכרח אלא שקבלה היתה בידם, וכו' עכ"ל. ולא ידעתי מה קשה ליה דהא איך שהוא אין זה מפורש בתורה ורמוז רק בנביאים, וכל דבר הנלמד מנביאים עיקרו בא מפי הקבלה ורק לסמך אקרא, כנודע, אכן יש להעיר, כי כפי שביארנו אנו בדרשת הספרי יש רמז לעיקר ענין זה בתורה, ואין להאריך עוד.
[ספרי].
קדש הוא לה׳. יכול קדושת שער, כשהוא אומר (פ׳ ה׳) קדש יהיה גדל פרע שער ראשו, הרי קדושת שער אמורה, הא מה אני מקיים קדוש הוא לה' – זו קדושת הגוף סור"ל וטעם הוא על איסור טומאת הגוף.
. (שם)