לאביו ולאמו. עיין לפנינו בפ׳ אמור בפסוק לאביו ולאמו לא יטמא (כ"א י"א) וצרף לכאן.
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · במדבר · פרק 6 · פסקה 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ולאחתו. תניא, הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת יכול יחזור ויטמא, אמרת לא יטמא, יכול כשם שאינו מטמא להם כך אינו מטמא למת מצוה ת"ל ולאחותו, לאחותו הוא דאינו מטמא, אבל מטמא הוא למת מצוה נזדרשה זו הובאה בכ"מ בגמ' באריכות שקלא וטריא, ורש"י ותוס' האריכו הרבה בביאורה, ואנחנו נבארה בזה עפ"י תמצית המתבאר בהסוגיות עפ"י דרכנו. הנה הלשון להם שבפסוק זה מיותר, דדי היה לכתוב לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא, ומדאמר לא יטמא להם קבלו חז"ל שהמלה להם היא מעוטא, ובא למעט בכל אחד מהפרטים החשובים כאן שרק להם אינו מטמא אבל יש מת אחר שהוא מטמא לו, ועל דרך זה דרשו מן לאביו, לאביו הוא דאינו מטמא, ר"ל לקרובים, אבל מטמא הוא למת מצוה, ומן לאמו הוסיפו לדרוש שאפי' אם זה הנזיר הוא כהן ג"כ בכ"ז מטמא הוא למת מצוה, ואחיו מוסיף אף שהוא כהן גדול, ולאחותו מוסיף אף שהולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו שהם ב' מ"ע שיש בהם כרת ג"כ חייב להטמא למת מצוה.
ויש להוסיף מה שסמך לדרוש פרטים אלה שחיטת הפסח ומלת הבן ממלת ולאחותו עפ"י מ"ש במדרש שה"ש (ה' ב') על הפסוק פתחי לי אחותי רעיתי וגו', ודריש שם כל התוארים שבאותו פסוק לענין התקשרות ישראל להקב"ה ע"י המצות, ודריש אחותי – שנתאחו לי במצרים בשתי מצות, בדם הפסח ובדם המילה, והוא מלשון התחברות ודבק, וזה מרמז כאן במלת ולאחותו, כלומר אפי' שתי מצות אלו המאחים את ישראל להקב"ה [ונרמזים בשם אחות] נדחים מפני מת מצוה. .
(נזיר מ"ח ב׳)
ויש להוסיף מה שסמך לדרוש פרטים אלה שחיטת הפסח ומלת הבן ממלת ולאחותו עפ"י מ"ש במדרש שה"ש (ה' ב') על הפסוק פתחי לי אחותי רעיתי וגו', ודריש שם כל התוארים שבאותו פסוק לענין התקשרות ישראל להקב"ה ע"י המצות, ודריש אחותי – שנתאחו לי במצרים בשתי מצות, בדם הפסח ובדם המילה, והוא מלשון התחברות ודבק, וזה מרמז כאן במלת ולאחותו, כלומר אפי' שתי מצות אלו המאחים את ישראל להקב"ה [ונרמזים בשם אחות] נדחים מפני מת מצוה. .
(נזיר מ"ח ב׳)
לא יטמא. הכותים אין להם נזירות, דאמר קרא לאביו ולאמו לא יטמא, במי שיש לו טומאה, יצא כותי שאין לו טומאה נחר"ל אינו בדין טומאה, שאם נגע במת או נשאו או האהילו עליו הרי הוא כמו שלא נגע, ויתבאר זה לפנינו בפ' חקת, וע"ע לעיל ריש פ' ב'. .
(נזיר ס"א ב׳)
(נזיר ס"א ב׳)
במתם. עד שימותו נטלאפוקי גוסס, אע"פ דרוב גוססין למיתה. ואמנם בגמ' כאן יש גירסות שונות בענין זה כמבואר בתוס', ולפי אותן הגירסות גם גוסס בכלל מת, ובכן אין דין זה ברור, ולכן נראה דצריך הנזיר לנהוג בגוסס כמו כהן, שגם בו אין הדין ברור בענין זה, כמבואר לפנינו ר"פ אמור, וקי"ל לפי"ז דאסור הכהן ליכנס לבית שיש שם גוסס אם לא לאיזה תועלת והכרח, כמבואר ביו"ד סי' של"ט וסי' ש"ע, וגם בנזיר צ"ל כן, ונ"מ בזה לנזיר בזה"ז דקי"ל שאסור להטמא למתים, כמבואר ברמב"ם סוף פ"ב מנזירות אסור ליכנס לבית שיש בה גוסס, וכמש"כ. .
(שם ס"ג א׳)
(שם ס"ג א׳)
במתם. במותם אינו מטמא, אבל מטמא הוא לנגעם ולזיבתם סדהאי במותם מיותר הוא, כיון דכתיב על כל נפשות מת לא יבא, ולכן דריש שרק לטומאת מת אינו מטמא, אבל לשאר טומאות של קרוביו מטמא, ומה שתפס טומאות נגע וזב ולא אמר בכלל, אבל מטמא הוא לשאר טומאתם, י"ל דאשמעינן לרבותא בנגעים אע"פ דמצורע חשוב כמת, וזיבה נקט אגב נגעים שנשנו בפרשה אחת, כ"מ בתוס', ועיין ברמב"ם פ"ט ה"ט מטומאת אוכלין שכתב מפורש שמותרין להטמא לכל הטומאות לבד מטומאת מת, והכ"מ כתב למקור על זה וז"ל, זה פשוט שלא הוזהרו בתורה אלא מטומאת מת, עכ"ל, וחידוש שלא העיר המקור מדרשה זו. .
(שם מ"ח א׳)
(שם מ"ח א׳)
במתם. במותם אינו מטמא, אבל עומד הוא בהספד ובשורה סאאינו מבואר מה קמ"ל בזה, והא כיון דאין בענינים אלו כל טומאה למה לא יהיה מותר בהם. וי"ל משום דהו"א דאסור משום סייג ומשום לך לך אמרי' נזירא כו', קמ"ל דמותר לו לעמוד בהספד ובשורה, משום דהאנשים הסובבים אותו לא יניחוהו להטמא. ומה שכה"ג אסור בדברים אלה כמבואר לפנינו ר"פ אמור, ובכמה ענינים הלא שוו דיני נזיר לכה"ג, צ"ל דהתם הטעם משום דכתיב ביה ומן המקדש לא יצא, והיינו שהווייתו במקדש זו גופא מצוה ובנזיר לא שייך זה. [ספרי].
כי נזר אלהיו. תניא, מניין שהאדון כופה את עבדו להמנע מנזירותו, דכתיב כי נזר אלהיו על ראשו, מי שאין לו אלא אדון אחד, יצא עבד שיש לו אדון אחר סבואמנם לא שייך עפ"י דרשה זו להוציא בכלל עבדים מדין נזירות, יען כי יש רבוי מיוחד לנזירות בעבדים, כמבואר בריש פרשה זו בדרשה ואמרת אליהם, וגם קי"ל כל מצוה שהאשה חייבת עבד חייב, ואשה כתיב מפורש בריש הפרשה בדין נזירות. –
אך יש להעיר לפי דרשה זו ממ"ש בהוריות י"א ב', אשר נשיא יחטא, נשיא זה מלך, יכול נשיא שבט, ת"ל מכל מצות ה' אלהיו, ולהלן הוא אומר למען ילמד ליראה את ה' אלהיו, מה להלן שאין כל גביו אלא ה' אלהיו, אף נשיא שאין על גביו אלא ה' אלהיו, והיינו מלך, ולפי"ז עפ"י הדרשה שלפנינו מי שאין לו אלא אדון אחד וכו' יתחייב שלא ינהוג דין נזירות רק במלך שאין לו אלא אדון אחד, משא"כ כל ישראל שיש להם אדון – מלך.
אבל באמת אין סברא לומר כן, אחרי שמפורש כתיב בריש הפרשה דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יפליא וגו', הרי דלכל ישראל נאמרה פרשה זו, והתם בהוריות צ"ל עיקר הטעם משום הגז"ש ה' אלהיו כמבואר. .
(ירושלמי נזיר פ"ט ה"א)
אך יש להעיר לפי דרשה זו ממ"ש בהוריות י"א ב', אשר נשיא יחטא, נשיא זה מלך, יכול נשיא שבט, ת"ל מכל מצות ה' אלהיו, ולהלן הוא אומר למען ילמד ליראה את ה' אלהיו, מה להלן שאין כל גביו אלא ה' אלהיו, אף נשיא שאין על גביו אלא ה' אלהיו, והיינו מלך, ולפי"ז עפ"י הדרשה שלפנינו מי שאין לו אלא אדון אחד וכו' יתחייב שלא ינהוג דין נזירות רק במלך שאין לו אלא אדון אחד, משא"כ כל ישראל שיש להם אדון – מלך.
אבל באמת אין סברא לומר כן, אחרי שמפורש כתיב בריש הפרשה דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יפליא וגו', הרי דלכל ישראל נאמרה פרשה זו, והתם בהוריות צ"ל עיקר הטעם משום הגז"ש ה' אלהיו כמבואר. .
(ירושלמי נזיר פ"ט ה"א)
על ראשו. בין שיש לו שער בין שאין לו שער סגדהו"א דרק משום קדושת השער חלה עליו הקדושה משום דכתיב קדש יהיה גדל פרע שער ראשו, משום דצריך לשרפם פתח אה"מ כפי שיתבאר בפסוק י"ח, על זה אומר דמדכתיב כי נזר אלהיו על ראשו דמיותר הוא, משמע דבכלל קדוש ראשו אע"פ שאין עליו שער, ועיין להלן פ' כ"א באה עוד דרשה כזו, ועיין מש"כ שם. [ספרי].
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad