כי היא כסותה. היא כסותה לבדה – זו טלית, היא שמלתו לעורו – זה חלוק, במה ישכב – לרבות עור המצע רזפשוט דדריש לשונות הכפולים מן כסות ושמלה, וטעם דרשת הלשון במה ישכב כתבנו באות הקודם, דכיון דאיירו כאן בכסות יום א"כ אינו מבואר כל כך הלשון במה ישכב לכן דריש לרבות עור המצע שמציעין ושוכבין עליו, דשייך גם ביום. . (מכילתא)
כי היא כסותה. תניא, ר׳ נתן אומר, הרי שיצא חייב לחבירו בבית דין ועליו כסות במאתים, לא יאמר לו מכור כסותך והתכסה במנה ותן לי מנה, לכך נאמר כי היא כסותה, אי אתה רשאי למנוע ממנו כסות שהיא נופלת לשארו רחנראה דסמיך אסיפא דקרא היא שמלתו לעורו, דלשון שמלה מורה בעלמא על בגד יקר ומכובד, וכמו (ישעיהו ג׳:ו׳) שמלה לכה קצין תהיה לנו, ובשבת קי"ח ב' דרשו הפסוק דרות ושמת שמלותיך עליך אלו בגדי שבת, ובספרי ר"פ תצא עה"פ והסירה את שמלת שביה, אלו בגדים שמתקשטת בהם בשעת מלחמה, וכן דרשו שם הפ' לא ילבש גבר שמלת אשה, דהיינו בגדים שהאשה מתקשטת בהם, וקמ"ל כאן, דכיון דרגיל ללבוש בגד יקר ומכובד אין רשאי המלוה לשלול אותו ממנו ולהלבישו בגדים פחותים. והנה בב"מ קי"ג ב' איתא, הרי שהיו נושים בו אלף זוז והיה לבוש אצטלא בת מאה מנה, מפשיטים אותה ממנו ומלבישים אותו אצטלא הראויה לו, ור' ישמעאל ור"ע פליגי על זה וס"ל כל ישראל ראיים לאותה אצטלא, ור"ל כל ישראל ראוים ללבוש בגדים יקרים, ופשוט דהלכה כחכמים. ואמנם נראה דגם חכמים מודו דזה הוא באינו רגיל באצטלא כזו ואינו ראוי לה, אבל ברגיל וראוי לה בודאי מניחים אותה עליו, וכן משמע לשונם אצטלא הראויה לו, א"כ כל איש ואיש לפי ערכו, ולפי"ז פשוט דדינו של ר' נתן במכילתא שלפנינו אתיא גם אליבא דחכמים, שהרי גם הוא איירי באדם הראוי לבגד כזה, וכמשמעות לשונו כסות שהיא נוכלת לשארו, כלומר הראויה לו, ולכן לדעתי ללא נכון הוא מש"כ בס' התוה"מ דדינו של ר' נתן אתיא שלא אליבא דהלכתא דס"ל כר"י ור"ע בגמרא, יען דלפי מש"כ באופן כזה דאיירי הלא גם חכמים מודו, ודו"ק. . (שם)
כי חנון אני. מאי כי חנון אני – שברחמים בראתי את עולמי רטר"ל אף דמצד הדין יכול המלוה לומר שלי אני גובה [במניעת השבת העבוט], על זה אומר הקב"ה כי ברחמים בראתי את העולם וכמ"ש במ"ר ר"פ בראשית ראה הקב"ה שאין העולם מתקיים במדת הדין שתף אליה מדת הרחמים. ואמרו (ב"מ ל' ב') לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דבריהם על דין תורה ולא ויתרו משלהם, ולכן אסור לאדם להתאכזר אלא צריך להדבק במדותיו של הקב"ה וכמ"ש בסוטה י"ד א' אחרי ה' אלהיכם תלכו ובו תדבקון וכי אפשר להדבק בו יתברך אלא הדבק במדותיו מה הוא חנון אף אתה חנון וכו', ולכן מחויב כאן לגמול חסד ולהשיב העבוט כתורה וכמצוה. . (מכילתא)