1אלהים לא תקלל. תניא, אלהים – חול ריכונתו דקאי על דיינים שמכונים בשם אלהים וכמו ונקרב בעל הבית אל האלהים, עד האלהים יבא דבר שניהם (לעיל פ' ז' ח'), וי"ל שמכונים כן עפ"י הכתוב (ר"פ דברים) כי המשפט לאלהים הוא, וא"כ מכיון שהיא שופט ודיין יכונה בשם אלהים שהוא מקור המשפט, וע"ע משכ"ל בפסוק ז' אות ק"ב. ונראה דלכן ראה ר' ישמעאל לדרוש כן משום סיום הענין ונשיא בעמך לא תאור, דמשמע דאיירי הפסוק באנשים גדולי המעלה. וגם לבד זה י"ל דלא קאי על השם הקדוש, דהא כתיב ס"פ אמור איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו, ומשמע התם דצווי זה היה חדש שלא נאמר עד אז, ועיין באות הבא. , ר' עקיבא אומר, אלהים קודש, ותניא, ר׳ אליעזר בן יעקב אומר, אזהרה למברך את השם מניין, ת"ל אלהים לא תקלל ריאואע"פ דכפי שכתבנו באות הקודם משמע דהצווי דהתם איש איש כי יקלל אלהיו היה צווי חדש, י"ל דס"ל דהחדוש היה לענין עונש ולא לענין אזהרה. והנה ממסקנת הגמ' נראה דלענין דינא לא פליגי, יען דבאמת לשון אלהים משמעו גם קודש גם חול, ופליגי רק בכונת הכתוב במאי איירי, וכ"נ בדעת הרמב"ם דילפינן תרווייהו מפסוק זה, כי בפ"ב ה"ה מע"ז כתב אזהרה של מגדף מנין דכתיב אלהים לא תקלל, ובפ"ו ה"ד מממרים כתב כל המקלל דיין מדייני ישראל עובר בל"ת שנאמר אלהים לא תקלל, והוא כמש"כ, ולפלא על הכ"מ בפ"ה ה"ד מממרים שכתב דהרמב"ם פוסק בזה כר"ע משום דהלכה כר"ע מחבירו, והלא כפי שהראנו מבואר מפורש שהרמב"ם פוסק כתרווייהו, וכפי המתבאר מסוגיית הגמ', ויותר מזה פלא שסותר הכ"מ דברי עצמו בהל' ע"ז שם שכתב מפורש דהרמב"ם פוסק כתרווייהו, ואף קשה על הרא"מ כאן שתמה על רש"י שתפס שתי האזהרות אחרי דפליגי בזה ר' ישמעאל ור"ע, והרי כפי מש"כ דקיי"ל כתרווייהו דברי רש"י מוכרחים ונאמנים מאד, וצע"ג. .
(סנהדרין ס"ו א׳)
2אלהים לא תקלל, היה אביו דיין וקללו הרי הוא בכלל אלהים לא תקלל ריבר"ל לבד הלאו ממקלל אביו, ועיין מענין זה במכילתא וברמב"ם פכ"ו ה"ב מסנהדרין עוד פרטי דינים. .
(שם שם)
3אלהים לא תקלל. אין לי אלא דיין, נשיא מניין, ת"ל ונשיא בעמך לא תאור ריגסמיך אדרשה דלעיל דאלהים פירושו דיינים, ולא נתבאר מה מחדש בזה, והא מפורש כתיב ונשיא בעמך לא תאור. ואפשר לומר עפ"י מש"כ בעלי הלשון דיש חילוק בין פעל קלל לפעל ארר דקלל הוא ערך קל יותר מארר, שהקללה היא רק מלשון בזיון וכמו ונקלה אחיך לעיניך, משא"כ ארר הוא מכוין להרע ולהזיק, ולכן רוצה לדרוש מניין שגם הנשיא בכלל איסור קללה, כלומר שלא רק לאור את הנשיא אסור אלא גם לקללו – בלשון קללה אסור, וזה יליף מדכתיב ונשיא, בו' החבור, לאלהים לא תקלל משמע דמוסב על ענין ראשון וגם אותו אסור לקלל בלשון קללה. והא דאסור לקלל את הדיין גם בלשון ארירה פשוט הוא, אחרי דקללה היא קלה מארירה, כמש"כ, ואם לקלל אסור, פשיטא דלאררו אסור. .
(מכילתא)
4ונשיא בעמך. בעושה מעשה עמך רידלאפיקי אם הוא רשע, וענין זה הובא בכ"מ בגמ', ונ"מ לענין כמה דברים כמו מי שבא על הערוה והוליד בן אין הבן חייב על הכאתו וקללתו אם לא שעשה תשובה [וא"כ איתקש לנשיא בענין זה], וכן אם היה אביו רשע בכלל, כמש"כ. וכן נ"מ לענין מלוה ברבית שהניח לבניו מעות של רבית ואע"פ שהוא דבר המסוים כגון פרה וטלית, שע"י זה אביהם נזכר לחרפה, בכ"ז אינם חייבים להחזיר משום כבוד אביהם אם לא כשעשה תשובה ולא הספיק להשיב עד שמת. וע"ע השייך לענין זה בסנהדרין פ"ה א'. .
(יבמות כ"ב ב׳)
5ונשיא בעמך. היה אביו נשיא וקללו הרי הוא בכלל ונשיא בעמך לא תאור.
(סנהדרין ס"ו א')
6ונשיא בעמך. במקויים שבעמך רטור"ל הראוי לחיות ולהתקיים, לאפוקי מי שנגמר דינו למיתה, ואע"פ דכשנגמר דינו למיתה רשע הוא והו"ל אינו עושה מעשה עמך ובלא"ה פטור כבדרשה הקודמת, מפרש בגמ' דאיירי בשעשה תשובה. .
(שם פ"ה א׳)
7ונשיא בעמך. אין לי אלא דיין ונשיא, שאר כל אדם מניין, ת"ל בעמך לא תאור רטזנראה דמפרש בעמך כמו עם עמך, כלומר יחד עם האיסור מקללת כל אדם אסור לקלל גם לנשיא ודיין, אך לפי"ז קשה ל"ל לאשמעינן איסור קללה לנשיא ודיין תיפק ליה דעכ"פ לא גרעי משאר כל אדם, ומהיכא תיתא שיהיה בהו קל איסור קללה מאשר באנשים דעלמא, ואפשר לומר דאצטריך להשמיענו בנשיא ודיין משום דלפעמים מרה נפש העם על אנשים גדולי המעלה, וכמ"ש ר' יהושע לר' גמליאל אוי לדור שאתה פרנסו ואי אתה יודע בצערן של ת"ח (ר"ה כ"ה א'), והיינו מתוך רוב גדולתו ושררתו, וכן הדיין לפעמים פוגע באחד בעונש ודין קשה, ולכן יקרה שמתוך מרירות הלב בוטה אחד דברים קשים וגם קללה, והו"א דבכהאי גונא נקרא אונס ופטור על זה, וכמו דאמרי' בפ' ויקרא האדם בשבועה פרט לאנוס, קמ"ל, ועיין במכילתא וברמב"ם פכ"ו הלכה ב' מסנהדרין הניגע לדין זה. .
(מכילתא)
8לא תאר. ולכתוב אלהים ונשיא לא תקלל, ומה ת"ל לא תקלל ולא תאר – לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו ריזשאם היה נשיא ודיין לוקה שתים, ועיין ברמב"ם פכ"ו ה"ב מסנהדרין. .
(שם)