1מטומאת בני ישראל. ת"ר, יכול יהא שעיר מכפר על עון ע"ז וג"ע ושפ"ד שנקראו טומאות סדבע"ז כתיב (פ' קדושים) למען טמא את מקדשי, בג"ע (פ' אחרי) ולא תטמאו בהם, ובשפ"ד כתיב (פ' מסעי) ולא תטמא את הארץ.
, ת"ל מטומאת ולא כל טומאות, ואיזו היא זו טומאת מקדש וקדשיו שחלקן הכתוב מכלל כל טומאות בעולה ויורד, אף כאן חלק הכתוב בכפרה סהר"ל איזוהי טומאה מצינו חלוקה במקום אחר לענין קרבן שמביא קרבן עולה ויורד [שהוא בדלות תורים ובני יונה] היא טומאת מקדש וקדשיו כמבואר בפ' ויקרא, אף כאן שחילק להיות בכפרה רק טומאה אחת ולא כל טומאות כמשמעות הלשון מטומאות – איירי ג"כ בטומאת מקדש וקדשיו.
, ואימא יולדת ומצורע ונזיר סוגם היולדת חלוקה בקרבן עולה ויורד כמבואר ר"פ תזריע, וכן המצורע, ונזיר טמא חלוק בהבאת תורים ובני יונה.
, אמר קרא לכל חטאתם – ולא לכל טומאתם סזר"ל קרבנותיהם של אלו אינם באים לכפרה אלא לטהרם מטומאתם לאכול בקדשים, ואחרי דכאן כתיב לכל חטאתם איירי רק בטומאת מקדש וקדשיו שקרבנו בא לכפרה, ולכן אם עבר עליו יוהכ"פ הוי במקום קרבן ומכפר, כמבואר.
.
(שבועות ז' ב', ח' א')
2ומפשעיהם לכל חטאתם. ידיעות הטומאה שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בפנים ויוהכ"פ תולין עד שיודע לו ויביא קרבן, מנא הני מילי, דאמר קרא ומפשעיהם לכל חטאתם – להנך דאתו לכלל חטאת סחלכשתהיה להם ידיעה בסוף, וענין התליה הוא להגן עליו מן היסורים, כי אחרי אשר היה לו בתחלה ידיעה שנגע בטומאה וידע גם שנכנס למקדש או אכל את הקודש, רק אח"כ שכח שטמא היה א"כ הוא ראוי לעונש שהיה לו להיות זהיר אחרי שנגע בטומאה, ועל זה תולה שעיר שבפנים ויוהכ"פ, והשעיר שבפנים הוא השעיר שעלה עליו הגורל לה' שמבואר בפרשה זו, והשעיר שבחוץ הוא שעיר המוספין שבפ' פינחס, ועי' מש"כ שם.
.
(שם ח' ב')
3ומפשעיהם לכל חטאתם. ת"ר, וכפר על הקודש מטומאת בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם, פשעיהם אלו המרדים, וכה"א (מלכים ב ג׳:ז׳) מלך מואב פשע בי, חטאות אלו השגגות, וכה"א (פ' ויקרא) נפש כי תחטא בשגגה, מכאן לזדון טומאת מקדש וקדשיו ששעיר הנעשה בפנים ויוהכ"פ מכפרין סטאיירי במזיד בלי התראה, דאם בהתראה אינו מתכפר רק במלקות. ומה שאמר לזדון טומאת מקדש וקדשיו הוא עפ"י המבואר בדרשה שלפני הקודמת דפסוק זה איירי בטומאת מקדש וקדשיו, יעוי"ש.
[שם י"ב ב']
4וכן יעשה לאהל מועד. מה ת"ל, כשם שמזה לפני ולפנים כך מזה בהיכל, מה לפני ולפנים אחת למעלה ושבע למטה מדם הפר ואחת למעלה ושבע למטה מדם השעיר כך מזה בהיכל עמה שאמר מה ת"ל נראה דר"ל למה כתיב לאהל מועד ולא באהל מועד שהוא לשון יותר מכוון, ודימה ההזאה שבהיכל להזאה שבפנים המבואר בפסוק הקודם, ולפי"ז ניחא הלשון לאהל מועד דלשון זה מורה הזאת דמים, שענין זה נעשה לאהל מועד עצמו שמזה עליו לטהרו מטומאת הקודש.
.
(יומא נ"ו ב')
5השוכן אתם. ת"ר, כי בענן אראה על הכפורת (פ' ב'), מלמד שנותן בה מעלה עשן, ואין לי אלא באהל מועד, בשילה ובבית עולמים מניין, ת"ל וכן יעשה לאהל מועד השוכן אתם עאדגם שם היתה השכינה שורה, ובית עולמים היינו מקדש, וענין נתינת מעלה עשן נתבאר לעיל בפסוק ב'.
.
(שם נ"ג א')
6בתוך טומאתם. [מהו בתוך טומאתם], אפילו בשעה שהם טמאים שכינה עמהם עבנראה דזה הוי טעם על הדרשה הקודמת, דלכן צריך הזיה וכפרה על טומאת הקודש מפני שיעוד השכינה מתמיד שם אפילו בשעת טומאה ולכן צריך טהרה ע"י הזאה.
.
(יומא נ"ו ב')