1ולקח הכהן. ואי אתא קוף ורמי להו אידיה בעי למישקל זימנא אחריתא צגפירש"י ולקח משמע הוא בעצמו יקח, עכ"ל. ולא ידעתי לפי זה למה נקט ואי אתא קוף, ולמה לא גם אדם, שאם נתן לו אדם אחר על ידו צריך למשקל זימנא אחריתא. ולולא דבריו אפשר לפרש דעיקר הקפידא רק שיבא הדם מכח גברא, אם הוא או אחר, ורק בנתינת קוף פסול. ונראה ראיה לזה מהא דקיי"ל בנטילת ידים דשרי אם באים המים על ידיו של הרוחץ מכח אדם אחר, כמבואר בחולין ק"ז א', אע"פ דחיוב נט"י סמכו על הפ' דפ' מצורע וידיו לא שטף במים, ושטף הוא פעל כמו לקח.
ויש להעיר נ"מ גדולה בין פירש"י לפירושנו אנו, לענין כמה מצות שמצותן בלקיחת היד כמו לולב ומיניו, ואגודת איזוב, וכדומה, דלפירש"י אם נתן אחד על יד הלוקח לא יצא, וכן כשנותן אדם לחבירו אתרוג במתנה צריך הלוקח להניחו וללקחו עוד הפעם לצאת, כיון דלקיחה ראשונה היתה לשם מתנה ולא ע"מ לצאת, וא"א לומר מתנתו ומצותו באין כאחד, דבמתנה לא אמרינן כן כמבואר בש"ך לחו"מ סימן ר"ב ס"ק ג', משא"כ לפירושנו אנו, ויש הרבה לפלפל בזה, ונהירנא, כי בלמדי בימי חרפי בישיבת וולאזין ראיתי קונטרס אחד בשם פליטת סופרים לאחד מגדולי העיר ההיא באה בו חקירה בענין זה.
.
(זבחים י"ד א')
2ולקח הכהן. וסמיך ליה ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה, ש"מ דגם קבלת דם חטאת בעי צפון, מקבל עצמו מנלן, אמר קרא ולקח – לו יקח צדפירש"י סרסהו ודרשהו, את עצמו יקח למקום הדם, עכ"ל.
.
(שם מ"ה א')
3מדם החטאת. מכאן דבעינן קבלה לשם חטאת צהפשוט דמדייק מדלא כתיב ולקח הכהן מן הדם, דהרי קאי אחטאת שבפסוק הקודם, ודריש שהלקיחה תהיה בכונה, שיכוין לקחת מדם חטאת.
.
(שם ח' א')
4באצבעו. ת"ר, באצבעו ולקח, מלמד שלא תהא קבלה אלא בימין, באצבעו ונתן, מלמד שלא תהא נתינה אלא בימין צונראה הבאור דמדייק מדלא כתיב ולקח הכהן באצבעו מדם החטאת ונתן, ומדסמך באצבעו לונתן בא להורות דלא רק הלקיחה אלא גם הנתינה צריכה להיות בימין, ע"פ הכלל דכ"מ שנאמר אצבע אינה אלא ימין.
.
(שם כ"ד א')
5על קרנת. קרנת קרנת קרנות – הרי כאן ארבע, שלש למצוה ואחת לעכב צזפירש"י שלש פרשיות נאמרו בחטאות החיצוניות, אחת בשעיר נשיא ושתים בחטאת יחיד, אחת בכשבה ואחת בשעירה [הוא פסוק ל"ב ופ' כ"ח, וצ"ע שלא סידר על סדר הכתובים והול"ל אחת בשעירה ואחת בכשבה], בשתים כתיב על קרנת חסר ו' ובאחת כתיב מלא, עכ"ל, ור"ל דהוי כמו דכתיב ד' פעמים קרנת, ומדהיה אפשר לקצר בשתים האחרונות ולכתוב סדר הנתינה כמו בשעיר נשיא, שהרי כולן חטאות חצוניות שדין אחד להן, וכמו דכתיב לעיל בפ' כ' ועשה לפר כאשר עשה לפר הראשון, ולכן דרשינן שבא לרמז דלכתחלה מצוה ליתן שלש מתנות על המזבח, אבל בדיעבד אינו מעכב רק אם לא נתן אפילו מתנה אחת. וזו דעת בית הלל דס"ל יש אם למסורת, ר"ל דעיקר אזלינן בתר הכתיבה ולא אחר הקריאה, וב"ש ס"ל יש אם למקרא, וכיון דכולם קרינן קרנות בלשון רבים, הוי כאלו דכתיב שש פעמים קרנות ולכן הוו ארבעה למצוה ושתים לעכב, וידוע דקיי"ל כב"ה, אלא דבכלל תמיהני, שהרי לפנינו וכן במסורה כתיבי כולם קרנת בלשון יחידה וצ"ל כמש"כ התוס' בשבת נ"ה ב' דהגמרא חולקת עם המסורה שלפנינו בכמה מקומות, יעו"ש.
.
(שם ל"ז ב')
6ואת דמו ישפך. תניא, מניין לחטאת שקבל דמה בארבע כוסות ונתן מתנה אחת מזה ומתנה אחת מזה שכולן נשפכין ליסוד, ת"ל (פ' ל') ואת כל דמה ישפך, יכול נתן ארבע מתנות מכוס אחד יהיו כולן נשפכין ליסוד, ת"ל ואת דמו ישפך, הא כיצד, הוא נשפך ליסוד והן נשפכין לאמה צחר"ל שיורי אותו הכוס נשפך על היסוד ושל שארי הכוסות לאמה.
.
(זבחים ל"ד ב')
7אל יסוד מזבח העולה. שירי הדם [של חטאות חצוניות] היה שופך על יסוד דרומי, דאמר קרא אל יסוד מזבח זה יסוד דרומית, או אינו אלא יסוד מערבית, אמרת, ילמד ירידתו מן הכבש ליציאתו מן ההיכל, מה יציאתו מן ההיכל בסמוך לו, ואיזה זה, זה יסוד מערבי, אף ירידתו מן הכבש בסמוך לו, ואיזה זה, זה יסוד דרומי צטר"ל מה יציאתו מן ההיכל היה נותן שירי הדם בסמוך לו שהוא יסוד מערבי כדכתיב אשר פתח אהל מועד דהיינו לצד מערב שהוא סמוך להיכל אף ירידתו מן הכבש מתן השירים בסמוך לו, דהיינו יסוד דרומי הסמוך לכבש, שהכבש בדרום, כמבואר לפנינו בפ' תרומה. ודין שירי הדם של חטאות הפנימיות ע"ל פ' ז'.
.
(יומא נ"ט א)