ואיש. איש – למעוטי קטן מכרת קכאשאם נטמא ולא נתחטא ונכנס למקדש אינו חייב כרת, אבל עיקר טומאת מת שייך גם בקטן כמש"כ לעיל בפ' י"ח בדרשה ועל הנפשות.
. (ערכין ג׳ א׳)
אשר יטמא. אמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא, לדידך דאמרת כל היכי דכתיב אשר – דאי בעי הוא, אלא מעתה ואיש אשר יטמא ולא יתחטא, מי שהוא דאי בעי מטמא ואי בעי לא מטמא הוא דחייב, מת מצוה דלא סגי דלא מטמא ה"נ דפטור, אמר לי', שאני התם, דאמר קרא [פ' ג'] טמא יהיה – מכל מקום קכבלעיל בפ' י"ג בביאה למקדש בטומאה כתיב כל הנוגע במת ולא יתחטא את משכן ה' טמא טמא יהיה עוד טומאתו בו, ודרשינן טמא יהיה מכל מקום, כלומר, מכל טומאה שהיא, בין מטומאת רשות בין מטומאת מצוה. ואע"פ דלעיל בפ' הנזכר כבר דרשינן דרשה מלשון טמא יהיה, מפרש בגמרא דמלשון עוד טומאתו מיתור מלת עוד דרשינן גם את זה. ובענין פירוש המלה אשר עיין מש"כ לקמן פ' שופטים י"ט ה'.
. (מכות ח׳ א׳)
ולא יתחטא. מלמד שהטעון חטוי חייב על ביאת מקדש, ושאין טעון חטוי אינו חייב על ביאת מקדש קכגר"ל רק טמא כזה שצריך חטוי [כלומר, הזאה] בשלישי ובשביעי חייב כשנכנס למקדש בטומאה, והיינו שנגע באב הטומאה, וכגון אדם שנגע במת והנוגע בו, אבל טמאים אחרים אין חייבים כרת על ביאת מקדש, ועיין במס' פרה פי"א מ"ד.
. (ירושלמי נזיר פ"ז ה"ד)
מתוך הקהל. תניא, ר׳ שמעון אומר, אין כהן גדול משיח חייב פר העלם דבר על טומאת מקדש וקדשיו, דכתיב ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל, מי שחטאתו שוה ליחידים, ומאי ניהו – קהל קכדר"ל מי שבחטאו שוה לקהל מביא קרבן על טומאת מקדש וקדשיו יצא כה"ג שאינו שוה לקהל דהרי כל יחיד שחטא בשוגג מביא חטאת, אבל כהן גדול צריך שישגה בהוראה ויעשה מעשה כמבואר לפנינו במקומו בפ' ויקרא, ועיין ברמב"ם פ"י ה"ז משגגות שלא פסק כר"ש והראב"ד פסק כר"ש, ויש בזה אריכות דברים וכלל ענין זה נתבאר לפנינו בפ' ויקרא.
. (הוריות ט׳ ב׳)