וככה תאכלו אותו וגו׳. כיוצאי דרכים. ר׳ יוסי הגלילי אומר, בא הכתוב להורות דרך ארץ ליוצאי דרכים שיהיו מזורזים צחוזה היפך מאכילה בבית ובמנוחה, כמ"ש בשבת ט' ב' מאימתי זמן אכילה משיתיר חגורו, אבל כאן מתניכם חגורים וגו' כעומדים על הדרך. . (מכילתא)
ואכלתם אותו בחפזון. [מה ת"ל אותו], אלא אותו נאכל בחפזון ואין אחר נאכל בחפזון צטר"ל רק פסח מצרים נאכל בחפזון ואין פסח דורות נאכל בחפזון, ומה שהוציא פסח דורות בלשון אחר עיין מש"כ לעיל בפסוק ח' בדרשה בלילה הזה אות ס"ז. . (פסחים צ"ו א׳)
בחפזון. עד שעת חפזון קכלומר עד שעה שנחפזו לצאת מבתיהם והם יצאו בבקר, אבל כל הלילה נצטוו שלא לצאת כמש"כ (פ' כ"ב) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. , מכאן דמצות אכילת פסחים מן התורה עד שיעלה עמוד השחר קאזו דעת ר' עקיבא, אבל ר' אלעזר בן עזריה ס"ל דהפסח נאכל רק עד חצות כסתם משנה דזבחים נ"ה ב' הפסח אינו נאכל אלא עד חצות, ודריש גז"ש בלילה הזה דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה מן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה התם עד חצות כדכתיב כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים אף כאן באכילת פסחים עד חצות. ורמב"ם ושאר פוסקים פסקו כר' עקיבא, ומפרשים דהמשנה דזבחים הנ"ל איירי מדרבנן שבכל הדברים הנוהגים כל הלילה אמרו הם עד חצות למגדר מילתא כדי להרחיק אדם מן העבירה שלא יעבור הזמן האחרון. ובתוס' חקירה וספק בזה כמאן קיי"ל, ותמיהני שכולם לא הביאו התוספתא דס"פ ב' דפסחים מאימתי אוכלן לפסח מצה ומרור משתחשך, לא אכלן משתחשך אוכלן כל הלילה, ומשמע שם דהוי מדאורייתא וזה מפורש כר"ע. . (ברכות ט׳ א׳)
בחפזון. זה חפזון דישראל קבר"ל לאפוקי שלא נפרש חפזון דמצרים שהיו מאיצים בישראל לצאת כמ"ש קומו צאו וגו' ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם. ונראה לו להכריע באור לשון חפזון כן משום דכתיב (פ' ראה) כי בחפזון יצאת מארץ מצרים משמע דהם עצמם היו נחפזים, וע"ע לפנינו בפ' ראה שם. . (שם שם)