קריאה במקור

תורה תמימה על התורה · שמות · פרק 12 · פסקה 10

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
עד בקר. תנא דבי חזקיה, מה ת"ל עד בקר צגר"ל מה ת"ל בקר שני, דאחרי דכתיב מקודם ולא תותירו ממנו עד בקר הול"ל אח"כ והנותר ממנו באש תשרפו. , אלא שבא הכתוב ליתן לו בקר שני לשריפתו, מכאן שאין שורפין קדשים ביו"ט צדוהיינו שישרוף הנותר בששה עשר, ואם חל שבת אחר יו"ט ישרף בשבעה עשר, ואשמעינן דאין עשה דשריפה דוחה ל"ת דשבת ויו"ט, ובתוס' כאן בסוגיא כ"ה א' הקשו למה לא נילף מכאן לדעלמא דאין עשה דוחה ל"ת יעו"ש מש"כ בזה, ולי נראה ע"פ מש"כ התוס' בעירובין ק' א' ד"ה מתן דהיכא דהעשה באה ע"י פשיעה אז פשיטא דקילא מהל"ת, ולכו"ע אינה דוחה את הל"ת, והנה עשה דשריפת נותר בודאי באה ע"י פשיעה, שהרי לכתחלה אסור להותיר וא"כ אין מכאן ראיה לדעלמא, דעשה כזו קילא ואינה דוחה. .
(שבת כ"ד ב׳)
2
עד בקר. מה ת"ל עד בקר צהר"ל מה ת"ל בקר שני כמש"כ לעיל אות צ"ג. , אלא בא הכתוב ליתן תחום לבקרו של בקר צונראה דרומז למ"ש בברכות כ"ז א' בפלוגתא דרבנן ור' יהודה בפי' בקר, דרבנן ס"ל דבקר נקרא עד חצות ולר' יהודה עד ד' שעות, ולכן במקום שרוצה הכתוב להורות בקר ממש מנץ החמה, שם כופל את השם בקר, ומהאי טעמא אמרו בפסחים נ"ט א' קטורת קודמת לתמיד מפני שנאמר בה בבקר בבקר ובתמיד כתיב רק פעם אחת בבקר, וכן הכא כתיב שתי פעמים בקר להורות על התחלת הבקר בנץ החמה. .
(מכילתא)
3
באש תשרפו. תניא, לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר באש תשרפו, בא הכתוב ליתן עשה אחר ל"ת, לומר שהמותיר אינו לוקה צזדמשמעות הכתוב זו היא תקנתו, שאם תעבור על הלאו עשה זאת והפטר. ומסיים בגמרא, ר' יעקב אומר לא מן השם הוא זה, כלומר, לא מטעם זה הוא פטור אלא משום דהוי לאו שאין בו מעשה, ורמב"ם פ"א ה"ז מק"פ כתב הטעם משום לאו שאין בו מעשה, ובפ"י הי"א מק"פ כתב הטעם שניתק לעשה, והכ"מ תמה על זה ותירץ דבפ"א נקט טעם זה לרבותא, דלו גם לא הי' ניתק לעשה לא היה לוקה משום דהוי לאו שאין בו מעשה, ולדעתי הוא טעם דחוק מאד, וגם הלא יש נ"מ בין טעמים אלו, דלטעם ניתק לעשה אז כשאינו יכול לקיים העשה כגון אם נאבד הנותר אז לוקה כדאיתא במכות ט"ו א', אבל לטעם שאין בו מעשה בכל אופן אינו לוקה, ואולי רצה הרמב"ם לתפוס שתי הסברות וקבע במקום אחד כר' יהודה ובמקום אחד כר' יעקב, וצ"ע. ועיין בחולין פ"ב א' דמכאן מוכח דס"ל לר"י ולר"י התראת ספק שמה התראה, דהא בשעה שמתרים אותו אל תותיר ספק הוא אם יותיר, ומדפטרו ממלקות מטעמים אחרים ולא מטעם התראת ספק ש"מ התראת ספק שמה התראה, והרבה יש לפלפל בזה אבל אין המקום גורם כאן. .
(פסחים פ"ד א׳)
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Torah Temimah, Vilna, 1904
רישיון המהדורה
Public Domain
ייחוס ומקור המהדורה
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad