1ואלה. תניא, ר' ישמעאל אומר, ואלה מוסיף על הראשונים, מה עליונים מסיני אף תחתונים מסיני אר"ל דס"ל דמה שנאמר בס"פ יתרו ומשה נגש אל הערפל ויאמר ה' אל משה כה תאמר אל בני ישראל וגו' נמשכה אמירה זו עד לאחר פ' משפטים דכתיב שם ואל משה אמר עלה אל ה', וביחוד צריך ר' ישמעאל לדרשה זו לשיטתו בזבחים קט"ו ב', דכל מצות התורה נאמרו בסיני רק בכללן, אשמעינן כאן דפרשה זו נאמרה בפרטה בסיני.
והנה לכאורה משמע דפליג ר' ישמעאל אברייתא דסנהדרין דף נ"ו ב' שדרשו שם דעל הדינין נצטוו במרה, אבל באמת י"ל דס"ל דשם נצטוו על הכלליות שידונו בין אדם לחבירו, וכאן ביאר בפרטיות כל דין כמבואר בפרשה ויותר נראה שיותר מאשר מפורש בזה נצטוו בסיני, וראיה שהרי דרשו הפסוק שבסמוך ועבדו לעולם – לעולמו של יובל, ולא נזכר כאן רמז מענין יובל עד פ' בהר, אלא ודאי דכאן נפרטו כל פרטי המצות ונסדרו בתורה פרשיות פרשיות. .
(מכילתא)
2ואלה המשפטים. דרש בר קפרא, מנא הא מילתא דאמור רבנן הוו מתונים בדין, דכתיב (ס"פ יתרו) ולא תעלה במעלות וסמיך לי' ואלה המשפטים בענין המתינות הוא העיון יפה בדין קודם שנפסק. וטעם הדרשה פירש"י דמפרש ולא תעלה במעלות בחזקה ובמהירות, עכ"ל. ולולא דבריו נראה לפרש משום דמי שאינו מתון בדין לעיין ולסבור סימן הוא ליהירות וגסות הרות שסומך על עצמו ודעתו במושכל ראשון יותר מדאי ואינו חושש שמא טועה הוא, וזה מרומז בלשון ולא תעלה במעלות – במעלות הרוח, ומייחס זה לדינים בסמיכות לפ' משפטים, ואפשר לכוין זה בלשון רש"י. .
(סנהדרין ז׳ ב׳)
3ואלה המשפטים. א"ר אלעזר, מניין לדיין שלא יפסע על ראשי עם קודש ת"ל (ס"פ יתרו) ולא תעלה במעלות וסמיך לי' ואלה המשפטים גכונת הראיה, דאפילו אם אתה דיין ושופט לא יתגאה לבך בכך. וענין הפסיעות פירש"י כשהיה המתורגמן דורש היה הצבור יושב לארץ והמפסיע ביניהן לילך לישב במקומו נראה כפוסע על ראשן, עכ"ל. אבל לפי"ז לענ"ד צ"ע קצת הלשון מניין לדיין דמה תלי ענין זה דוקא בדיין, וגם הראיה מסמיכות ואלה המשפטים אינו מדוקדק קצת לפי"ז, ולולא פירושו י"ל הפי' פשוט, שלא יהא הרב או הדיין מביט בשאט נפש וקלות הרוח על המון העם כמו שאינם נחשבים כלל בעיניו ומבטלם בלבו שלא יוקירם ויכבדם, וכל זה כולל בלשון המליצה פוסע על ראשי עם קודש, וע' יבמות ק"ה ב' ובתוס'. .
(שם שם)
4ואלה המשפטים. תניא, דיני ממונות בשלשה, ודיני גזילות וחבלות בשלשה [וכי לא הן דיני ממונות לא הן גזילות וחבלות] דר"ל דבכלל דיני ממונות גם גזילות וחבלות ולמה חלקתן המשנה לשנים, וכן הקשו בבבלי ריש סנהדרין ונוסחת הירושלמי שלפנינו משובשת קצת והעתקנוה בתקון. תנא ר׳ שמעון בן יוחאי, אתא לומר לך כפשטי׳ דקרא כדכתיב ואלה המשפטים וגו׳ הר"ל דהתנא סידר הענינים כסדר הפרשה, דמקודם כתיב דיני ממונות כי תקנה עבד עברי והדר עניני גזילות וחבלות, והש"ס שלנו תירץ קושיא זו באופן אחר, וי"ל דלא ניחא ליה בתירוץ הירושלמי, משום דעכ"פ קשה חלוקת הענינים, דאין ראיה מסדר הפרשה שבתורה דאי אפשר להוציא כל הענינים כאחד אבל עכ"פ כלולים כולם בשם דיני ממונות. .
(ירושלמי סנהדרין פ"א ה"א)
5ואלה המשפטים. תניא, מניין שהיתה סנהדרי גדולה אצל המזבח שנאמר (ס"פ יתרו) ולא תעלה במעלות על מזבחי וסמיך לי' ואלה המשפטים ווהוא בלשכת הגזית קרוב אל המזבח, והיינו ב"ד של שבעים ואחד, כמבואר בסנהדרין פ"ח ב', ועיי"ש במשנה פ"ו ב'. ונראה בטעם סמיכות הסנהדרין אצל המזבח, ע"פ הפסוק במשלי כ"א, עושה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח, ובא מקום זה להורות ולרמז על מעלת הוראת דין אמת, עד שהיא גדולה גם ממעלת הקרבנות, וע"פ זה יצויר היטב טעם הדמיון שאמרו בפ"ק דסנהדרין ז' ב', כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נטע אשירה אצל המזבח, והיינו משום דמקום הסנהדרין הוי אצל המזבח, וע"ע בתוס' ע"ז ח' ב' ד"ה מלמד ולפנינו לקמן בפסוק י"ד בדרשה מעם מזבחי. .
(ירושלמי מכות פ"ב ה"ו)
6אשר תשים. אשר תלמדם מבעי לי', א"ר ירמי' ואיתימא ר׳ חייא בר אבא, אלו כלי הדיינים זפירש"י דשייכא בהו שימה, שהם דבר המטלטל והם רצועה ומלקות ומקל למכת מרדות ושופר לשמתא ונדוי וסנדל לחליצה, עכ"ל. וגם יש לפרש דדריש תשים כמו דדרשינן בסנהדרין י"ט ב' על הפסוק דפ' שופטים שום תשים עליך מלך – שתהא אימתו עליך, וה"נ ע"י כלי הדיינים מוטלת אימה, ואע"פ דהתם עליך כתיב, בכ"ז האימה דריש מתשים.
אך אני תמה בכלל על דיוק הלשון אשר תלמדם מבעי ליה, דהא מצינו בכמה מקומות בענין מסירת דברים לשון שימה כמו בפ' בשלח שם שם לו חק ומשפט, ובפ' יתרו וישם משה לפניהם את הדברים, ובפ' בלק וישם ה' דבר בפי בלעם, ובפ' וילך שימה בפיהם, וכן בדברי הנביאים ודברי אשר שמתי בפיך, וא"כ מאי קשה ליה הכא הלשון תשים, אכן במכילתא על הפסוק הנ"ל וישם משה דרוש האיר עיניהם, ובאגדה דחלק (ק"ח ב') על הפסוק וישם ה' דבר בפי בלעם דרשו חכה נתן לתוך פיו, וכנראה דרשו ג"כ מפעל שימה, ולפי"ז י"ל דגם בכל המקומות דכתיב פעל זה בענין כזה ש דרשה מיוחדת. .
(סנהדרין ז׳ ב׳)
7אשר תשים לפניהם. תניא, ר׳ עקיבא אומר, מניין שחייב הרב להראות פנים לתלמידו, שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם חענין מראה הפנים הוא לתת טעם בדבריו ולהסביר לו טעם הענין ולא יאמר כהלכה פסוקה כך שמעתי והטעם הבן מעצמך, וכלשון זה איתא בחגיגה י"ג ב' שהיה אומר על טמא טהור ומראה פנים, וטעם הדיוק מלשון אשר תשים לפניהם, ודריש שישים הדבר לפני התלמיד כשלחן ערוך בכל, ובמכילתא הלשון ערכם לפניהם כשלחן ערוך, וע' ביו"ד סי' רמ"ו ס"י. .
(עירובין נ"ד ב')
8אשר תשים לפניהם. תנא דבי ר' אליעזר, ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, מכאן שהשוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה טר"ל לכל עניני דיני ממונות כמו לענין נזקין וטוען ונטען ושארי הענינים שבפרשה, ועיין מש"כ לקמן בפסוק שבועת ה' תהיה בין שניהם (כ"ב י'). ועיין בב"ק ט"ו א' הקשו בתוס' איך דרשו כאן מלפניהם לרבות אשה הא הפסוק לא איירי בנדונין אלא בדיינים ודרשינן לפניהם ולא לפני הדיוטות [בדרשה הבאה] ואשה פסולה לדון, יעו"ש מש"כ בזה. ולי נראה בכונת הדרשה שלפנינו דלא מהמלה לפניהם דריש להשוות דיני אשה לאיש, אלא מכלל ענין הפרשה, ור"ל מדחזינן בהמשך פרשה זו שווי דינין של איש ואשה כמש"כ וכי יגח שור את איש או את אשה, ועוד כהנה, א"כ ממילא מבואר שהשוו לכל דיני הפרשה, ותפסה הגמרא את הפסוק ואלה המשפטים רק להיותו ראשית הפרשה, ולא קשה לפי"ז מ"ש ריה"ג כאן בגמרא והמית איש או אשה השוה הכתוב אשה לאיש לכל מיתות שבתורה דלפי שכתבנו הוי דרשה זו לכאורה היינו דרשה דבי ר' אליעזר שלפנינו, משום די"ל דר"א לדיני ממונות, וריה"ג מוסיף גם לדיני נפשות, וכעין הצריכותא שבגמרא בב"ק שם, יעו"ש ואין להאריך. .
(קדושין ל"ה א׳)
9אשר תשים לפניהם. תניא, היה ר' טרפון אומר, כל מקום שאתה מוצא אגוריאות של עובדי כוכבים אע"פ שדיניהם כדיני ישראל, אי אתה רשאי להזקק להם, שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים יעיין מזה בחו"מ סי' כ"ו, ונראה הרבותא בזה ע"פ מ"ד בגיטין מ"ה ב' דעובד אלילים פסול לכתוב תפלין משום דכתיב וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה מבואר מזה שאם הוה העובד אלילים במצות קשירה היה כשר לכתוב תפלין גם לישראל, והנה ידוע הוא דבני נח מצווין על הדינין כמבואר בסנהדרין נ"ו ב' [ולפנינו בפ' בראשית בפסוק ויצו ה' על האדם] והו"א כיון דהוא מצווה על הדינין כשר גם לדון לישראל קמ"ל לפניהם ולא לפני עובדי אלילים, וטעם הדבר מבואר בפירש"י בפסוק זה. , לפניהם ולא לפני הדיוטות יאבאור הענין כי מדין תורה אין כח לדון רק לדיינים סמוכים בארץ ישראל איש מפי איש עד משה רבינו, כמו משה שסמך ליהושע וכן להלאה, דכן משמע הלשון לפניהם דקאי על שבעים זקנים שעלו עם משה להר קודם מתן תורה כדכתיב ס"פ זו ואל משה אמר עלה, דאף על פי שנכתבה אותה פרשה לאחר מ"ת אבל באמת נאמרה קודם. ובזמן הזה שבטלה הסמיכה בארץ ישראל מסבת הגלות ופזור האומה ועוד מכמה סבות נקראו כל הדיינים לעומת ענין זה סמוכים.
והנה מבואר בגמרא דאף שאין כח בידינו לדון מכח הסמיכות אך אנו דנים מתורת שליחות של בני א"י ולכאורה כיון דמתורת שליחות אנו דנים א"כ איך קיי"ל שנים שדנו דיניהם דין או הדן בשבת ויו"ט דינו דין והלא קיי"ל אין שליח לדבר עבירה, וצ"ל דהסברא בזה כיון דעיקר השליחות נעשית בסתמא לאופני היתר, והיינו לדון בשלשה ובחול, לא הוי בכלל שליחות לדבר עבירה אם עשה פרט אחד מהשליחות בעבירה, וכהאי גונא כתב המל"מ בפ"ג ה"ו מגניבה בדיוק לשון הרמב"ם שכתב עשה שליח לשחוט לו ושחט בשבת חייב הגנב בתשלומי ארבעה וחמשה, דדוקא אם עשהו שליח לשחוט סתם, אבל אם עשהו שליח לשחוט בשבת פטור הגנב משום אין שליח לדבר עבירה, וזה כמש"כ. .
(גיטין פ"ח ב׳)
10אשר תשים לפניהם. תנא ר' שמעון בן יוחאי, ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, מה השימה הזאת אינה נגלית לכל בריה כך אין לך רשות לשקע עצמך בדברי תורה אלא לפני בני אדם כשרים יבדריש תשים מלשון סימה ואוצר, ור"ל לפעמים צריך אתה להסתיר אותן כאוצר ולא לגלות אותן רק לפני אנשים מהוגנים היודעים לערך ולהוקיר ערכן, וכפי הנראה דריש המלה תשים מלשון סימה, אבל בסמ"ג עשין י"ב גריס מה הפנימה הזאת, וכנראה דריש המלה לפניהם בהפוך האותיות לאחור, והוא רמז בעלמא. .
(ירושלמי ע"ז פ"ב ה"ז)
11אשר תשים לפניהם. תניא, מניין שחייב הרב לערוך משנתו לתלמידיו כשלחן ערוך כענין שנאמר (פ׳ ואתחנן) אתה הראת לדעת, ת"ל ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם יגדריש תשים לפניהם שיהיו הדברים ערוכים לפניהם כדבר העומד ערוך ומסודר, ותגיע שימה זו עד מדרגת הדעת שהדעה היא היותר גדולה בהשגת דבר רוחני, וכמ"ש בברכות ח' א' דעה קנית הכל קנית, וז"ש כענין שנאמר אתה הראת לדעת, ודרשה זו היא מעין הדרשה דלעיל מעירובין נ"ד ב'. .
(מכילתא)