1כי תקנה. בנמכר בבית דין הכתוב מדבר, אבל מוכר עצמו הרי הוא אומר (פ׳ בהר) וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך ידמוכר עצמו הוא מחמת עניות כהוראת הלשון וכי ימוך אחיך ונמכר, והנמכר בב"ד הוא זה שגנב ואין לו במה לשלם הקרן מוכרין אותו ובכסף השכירות משלמין מה שחייב וכפי שיתבאר לקמן בפרשה אם אין לו ונמכר בגנבתו. והחלוקים שבין מוכר עצמו למכרוהו ב"ד הם דמוכר עצמו אינו נרצע ואין רבו מוסר לו שפחה כנענית ונמכר אפילו לעובד כוכבים ואפילו יתר על שש שנים ואין מעניקין לו בצאתו, ויתבארו אם ירצה השם פרטי דינים אלה לפנינו בפרשה זו ובפרשת בהר ובפרשת ראה. .
(שם)
2כי תקנה עבד. יכול תקראנו עבד לשם בזיון תלמוד לומר (פ׳ בהר) וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך נהוג בו אחוה, יכול אף הוא ינהוג בו אחוה ת"ל כי תקנה עבד טוובתו"כ פ' בהר מסיים הא כיצד אתה נוהג בו באחוה והוא נוהג בו בעצמו בעבדותו, וע' מש"כ בזה בפ' בהר שם. .
(שם)
3עבד עברי. עבד שהוא עברי, או אינו אלא עבר של עברי, ת"ל (פ׳ ראה) כי ימכר לך אחיך העברי, מה להלן עבד שהוא עברי אף כאן עבד שהוא עברי טזעבד של עברי אפי' עבד כנעני במשמע, ושם הוי שם העברי מיותר אחרי דכתיב אחיך, אלא שבא לגז"ש להורות דעבד עברי שבכאן הוא ג"כ עבד שהוא עברי. .
(מכילתא)
4עבד עברי. תניא, מניין כשאתה קונה לא תהא קונה אלא עבד עברי, ת"ל כי תקנה עבד עברי יזר"ל כי תרצה לקנות עבד תקנה עברי, ויתכן דדייק מדלא כתיב כי תקנה עברי, וצ"ל דמה דכתיב בפ' בהר ועבדך ואמתך וגו' מאת הגוים וגו' איירי כשאינו מוצא עברי, או דשם איירי בעבודת פרך, יעו"ש. ועיין ברמב"ם פ"ט הי"ז ממתנ"ע צוו חכמים שיהיו עניים יתומים במקום העבדים, וע' בכ"מ שם ולפלא שלא העיר מאומה מדרשה זו. .
(ספרי פ׳ ראה)
5שש שנים יעבד. תניא, מניין לבורח שחייב להשלים ת"ל שש שנים יעבוד, יכול אפילו חלה ת"ל ובשביעית יצא יחהנה פשוט דלשין אחד דריש רבוי ומאחד מיעוט, ומשמע ליה דהלשון שש שנים יעבוד בא לרמז על צמצום המספר דדוקא הוא, והיינו דבכל אופן ישלים מספר שש שנות עבודה ואפילו אם הפסיק באמצע, משום דאל"ה הול"ל ועבד שש שנים וכמש"כ בפ' ראה ועבדך שש שנים, אמנם כנגד זה מורה הלשון ובשביעית יצא שבהחלט יצא בשביעית ואפילו בהפסיק באמצע, ולכן דריש מצמצום הלשון שש שנים דאם ברח באמצע שמחויב להשלים, ובהחלט היציאה בשנת השבע מרבה שאם חלה באמצע ג"כ יצא בתוך השבע, ומה דמרבה בורח להשלמה וחולה ליציאה פשוט הוא משום דזה אשם בדבר וזה לא אשם. ובירושלמי קדושין פ"א ה"ב איתא בזה הלשון, מרבה אני את זה [הבורח] שהוא ברשותו וממעט אני את זה [החולה] שאינו ברשותו. ונראה הפי' שהבורח הפסיק ברשותו וברצונו, משא"כ החולה, ואמנם מתבאר עוד בגמרא דאם חלה ארבע שנים חייב להשלים כל ימי החולי, משום דכיון דהפסיק רוב שנות העבודה הוי כחלה כל שש ולכן חייב להשלים, יעו"ש וברמב"ם פ"ב ה"ד מעבדים. .
(קדושין י"ז א׳)
6שש שנים יעבד. יעבוד אפילו לבן יטבאור הענין, דבפרשת ראה (ט"ו י"ב) מבואר מעוט העבודה ליורשים דכתיב שם ועבדך שש שנים, ודרשינן ועבדך ולא לבן וכאן מורה הלשון על רבוי העבודה ליורשים, דכן משמע הלשון שש שנים יעבוד, בכל אופן יעבוד זה הזמן אף כשמתו הבעלים, ולכן תפסינן הממוצע בין הני שני ערכי היורשים לומר דכאן מרבה העבודה לבן, ובפ' ראה ממעט העבודה לבת ולשאר יורשים [אם אין לו בן], וטעם רבוי בן ומיעוט שאר יורשים פשוט הוא משום דהבן קרוב לאב יותר משאר יורשים, ועיין בסוגיא. .
(שם שם ב׳)
7שש שנים יעבד. ת"ר, שש שנים שבעבד עברי – מעת לעת כר"ל דחשבינן למספר השנים אותו יום ואותה שעה לשנה הבאה משעה שהתחיל לעבוד ולא אזלינן בתר מנין עולם דכי מטי תשרי תחשב ליה שנה. , דכתיב שש שנים יעבד ובשביעית, זמנין דבשביעית נמי יעבוד כאכגון נמכר בניסן וכשיגיע תשרי של שביעית עברו שש למנין עולם והוא יעבוד עד ניסן, ונראה דמדייק מדלא כתיב ובשנה השביעית דהוי משמע שנה של עולם, אבל לשון ובשביעית משמע שנה שביעית שלו, ומדרך חז"ל בהמלים הבאית בטעם מפסיק לדרשם לפניהן ולאחריהן, כמו בב"מ קי"ג ב' בחוץ תעמוד והאיש אשר אתה נושה בו, דרשו בחוץ תעמוד והאיש, ובמנחות נ"ה א' לא תאפה חמץ חלקם נתתי אותה מאשי, דרשו לא תאפה חמץ חלקם, ובמכות כ"ב דרשו הפסוק ארבעים יכנו גם לסוף פסוק הקודם לו, וכ"כ תוס' בחולין ס' ב' בפסוק דיהושע י"ג, וה"נ כן. .
(ערכין י"ח ב׳)
8שש שנים יעבד. יכול יצא בסוף שש ת"ל ובשביעית יצא, יכול בסוף שבע ת"ל שש שנים יעבד, הא כיצד, עובד כל שש ויוצא בתחלת שבע כבונ"מ בזה בשנת העבור אם כלה שנתו בסוף אדר ראשון, אם נאמר עד סוף שש יוצא מיד שהרי כלו שש שנים, אבל עכשיו שיוצא בתחלת שבע אינו יוצא עד סוף אדר שני, דאע"פ דאדר שני נוסף הוא מכל מקום שנה אינה מתחלת עד ר"ח ניסן, כ"כ בשירי קרבן ועיי"ש עוד. .
(ירושלמי קדושין פ"א ה"ב)
9ובשביעית יצא. עבד עברי קונה עצמו בשנים, דכתיב שש שנים יעבד ובשביעית יצא לחפשי כגוזה איירי בעבד שמכרוהו ב"ד מחמת גניבה וכמבואר לעיל ריש פסוק זה, אבל המוכר עצמו שנמכר גם ליתר משש יוצא לסוף זמן מכירתו, ואם פגע בו יובל אפי' אחר שנה אחת יוצא וכדכתיב בפ' בהר עד שנת היובל יעבוד עמך, ויתבאר שם אי"ה. .
(קדושין ט"ז א׳)
10ובשביעית יצא. בשביעית של מכירה ולא בשביעית של עולם, מנ"ל, דכתיב שש שנים יעבד ובשביעית כדר"ל דלא נימא דהשמיטה מוציאה את העבדים כמו היובל, כך פרשו קצת מפרשים, אבל יש מפרשים דשביעית זו אינה קאי אשנת השמטה רק משמיענו שלפעמים עובד גם בשביעית כגון אם נמכר בניסן שכלו שש שנים בתשרי והוא עובד עד ניסן הרי עובד בשביעית, ומכוונת דרשה זו אל דרשת הבבלי בערכין י"ח ב' שהובא לפנינו לעיל שש שנים שבעבד עברי מעל"ע, יעיי"ש, אבל מרהיטת לשון הירושלמי משמע דקאי אשנת השמיטה דפריך על זה למה לי לאשמעינן דבשביעית קאי אשנת השבע ולא אשמיטה תיפוק ליה דא"כ מה היובל בא ומוציא, ר"ל דמכיון שכבר יצא בשנת מ"ט שהיא שמיטה מה שוב היובל מוציא, הרי משמע דמפרש ענין דרשה זו אשנת השמיטה, וצ"ע. .
(ירושלמי קדושין פ"א ה"ב)
11לחפשי חנם. מה ת"ל חנם. לומר שאין צריך גט שחרור ואין צריך ליתן לו מעות כהדאי לא הוי אשמעינן זה הו"א דצריך גט שחרור מדכתיב ביה (פ' ראה) וכי תשלחנו מעמך, ומצינו לשון שילוח דהוי בגט כמו באשה ושלחה מביתו, אך אינו מבואר מ"ש א"צ ליתן לו מעות, על איזו מעות מכוין, ונראה עפ"י מש"כ הרמב"ם פ"ב הי"ב מעבדים [והיא הדרשה שאח"ז] שאפי' חלה והוציא רבו עליו הוצאות הרבה אינו חייב ליתן לו כלום דכתיב יצא לחפשי חנם, עכ"ל, ולא נתבאר מקור הדברים, ונראה שפי' כן דברי המכילתא שלפנינו א"צ ליתן לו מעות, דלולא כן אין באור לאלה הדברים, כמש"כ. .
(מכילתא)
12לחפשי חנם. אפילו חלה והוציא רבו עליו הוצאות הרבה אינו חייב לו כלום, שנאמר יצא להפשי חנם כועי' מש"כ באות הקודם. [רמב"ם פ"ב הי"ב מעבדים].