והנותרת ממנה. ממנה – כשרה ולא פסולה נובפ' ויקרא כתיב והנותרת מן המנחה, וכאן שינה לכתוב והנותרת ממנה לרמז דדוקא הנותר ממנה כמו שהיתה המנחה בעיקרה, דהיינו כשרה ולא פסולה, שאם נפסלה להקטרה נפסלה גם לאכילה.
.
(תו"כ)
(תו"כ)
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · ויקרא · פרק 6 · פסקה 9
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מצות תאכל. תניא, מצות תאכל – מצוה, שיכול כיון שבתחלה היתה בכלל היתר ונאסרה וחזרה והותרה, יכול תחזור להתירה הראשון, ת"ל מצות תאכל מצוה נזר"ל מתחלה קודם שהוקדשה היתה מותרת לאכול חמץ או מצה ולאחר שהוקדשה עד שנקמצה נאסרה, ומשנקמץ הקומץ הותרה, והו"א דהותרה כמו שהיתה מותרת בתחלתה חמץ או מצה, קמ"ל דבשעת אכילה צריכה להיות מצה. ובעין משפט ציין דין זה לרמב"ם פ"י ה"ב מקרבנות, ולא דק בזה, שכן דברי הרמב"ם שם, אכילת שירי מנחות מצות עשה שנאמר והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו, עכ"ל, הרי דאין כונתו לדין שלפנינו דהמצוה לאכול מצה דוקא, ולפלא הוא שנשמט דין זה בחבורו.
.
(יבמות ס"ו א')
(יבמות ס"ו א')
מצות תאכל. מה תלמוד לומר, לפי שנאמר יאכלוה, אין לי אלא כולה, מניין אף מקצתה, ת"ל תאכל מכל מקום נחנראה דאין ר"ל מה ת"ל כלל המלה תאכל אלא די היה לכתוב יאכלו אהרן ובניו מצות, יען דכבר דרשינן בדרשה הקודמת מלשון זה, אלא הכונה למה נאמר תאכל בנפעל ולעיל כתיב יאכלו, והול"ל גם כאן מצות יאכלו, ועל זה אומר, דהלשון תאכל מרמז שבכל אופן שהוא תאכל ואפילו אם נשאר רק מעט, וע' מש"כ לעיל בפ' ויקרא (ב' ג') מה ששייך ללשון פ' זה יאכלו אהרן ובניו.
.
(תו"כ)
(תו"כ)
בחצר אהל מועד יאכלוה. תניא, היו לשבות בנויות בחול ופתוחות לקודש נטר"ל בנוים בהר הבית ופתוחים לחומת העזרה.
מניין שהכהנים נכנסין לשם ואוכלים שם קדשי קדשים ושירי מנחה, תלמוד לומר בחצר אהל מועד יאכלוה, התורה רבתה חצרות הרבה אצל אכילה אחת סיתכן דמדייק כפל לשון במקום קדוש בחצר אהל מועד, דהא חצר אה"מ הוא מקום קדוש, ודריש שבא לרמז דגם לשכה הפתוחה לקודש ג"כ נקראת קודש לענין אכילת קדשים, אע"פ דלענין שחיטת קדשים הוו כחול, משום דכתיב בהו לפני ה', אך הכא רביא קרא.
.
(זבחים נ"ו א')
(זבחים נ"ו א')
יאכלוה. מה תלמוד לומר, לרבות שיאכלוה בכל מאכל שירצו סאר"ל בכל מיני תבלין שירצו. ובסוטה ט"ו א' דרשינן זה מדכתיב במתנות כהונה (פ' קרח) למשחה ודרשינן לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין. וצ"ע מזה בתוס' בכורות כ"ז א' שכתבו דאכילה בתבלין כדרך שהמלכים אוכלין שייך רק בבשר ולא בפת, והלא בסוטה שם ובתו"כ כאן ילפינן כן במנחה, וצע"ג.
.
(תו"כ)
(תו"כ)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad