1והרים ממנו. ממנו מן המחא עשרון אחד בשני כלים ויקמוץ נבר"ל שכל הסולת תהיה מחוברת ביחד, והיינו כשהיא כולה בכלי אחד, משא"כ כשהיא בשני כלים. וטעם הדיוק מלשון ממנו הוא משום דכיון דכתיב מסלת המנחה שוב הלשון ממנו מיותר, ולכן דריש ממנו כשהוא דבוק דהיינו מן המחובר, וממה דכתיב ממנו ולא ממנה כהוראת שם מנחה, לשון נקבה, דריש דקאי על העשרון, ואם הוא בשני כלים הלא אין כאן עשרון במקום אחד.
.
(מנחות כ"ד א')
2ואת כל הלבונה. ת"ר, חיסר לבונתה עד שעמדה על קורט אחד פסולה, על שני קורטים כשרה, דברי ר' יהודה, מאי טעמא, דכתיב ואת כל הלבונה, כל ואפילו קורט אחד, את – לרבות קורט אחר נגכל משמע אפילו כל דהוא, וכדכתיב (מ"ב ד') אין לשפחתך כל, ואת בא לרבות קורט אחר דכשר, והוי שני קורטין, וכן דעת ר' יהודה בבכורות ג' א' בענין שותפות עובדי כוכבים בבכור דריש בכור כוליה משמע כתב רחמנא כל בכור דאפילו כל דהוא יעו"ש.
והנה במשנה כאן איתא סתם חיסר לבונתה פסולה, ובגמרא ג' מחלוקת בדבר, ר' מאיר סבר דאפילו חיסר כל שהוא פסולה, ור"ש סבר דאפילו אם נשאר קורט אחד כשרה, ור"י סבר דבעינן שני קורטים, וכולם מסמכי על פסוק זה ע"פ דרשות שונות, והרמב"ם פסק כר"י, ע"פ הכלל דהלכה כר"י לגבי בר פלוגתיה, ואע"פ דכאן רבים חולקים עליו, י"ל כיון דהרבים אין שניהם מסכימים לדעה אחת, הוי כאלו יחיד חולק עליו, וע"פ פסקו של הרמב"ם קבענו ההלכה כאן בפנים.
.
(שם י"א ב')
3ואת כל הלבונה. ת"ר, האומר הרי עלי לבונה לא יפחות מן הקומץ, מנלן, דכתיב והרים ממנו בקמצו מסלת המנחה ומשמנה ואת כל הלבונה. מקיש לבונה להרמה דמנחה, מה הרמה דמנחה קומץ אף לבונה קומץ נדועיין בתוי"ט פ"ג מ"ג דמנחות ומש"כ בדרשה הבאה בענן זה.
.
(שם ל"ו ב')
4אשר על המנחה. מה תלמוד לומר, ללמדך, לבונה אשר על המנחה הוא דסגי בקורט, אבל לבונה הבאה בפני עצמה צריך קומץ בתחלה וקומץ בסוף נהר"ל המנדב לבונה בפני עצמה צריך שיהיה קומץ בשעת קמיצה, שיהיה בקומץ מלא קומץ לבונה, וקומץ בסוף בשעת הקטרה שלא תחסר, ודעת חד מ"ד בגמרא דאפילו באומר הרי עלי לבונה די בקורט אחד, וכמו באומר הרי עלי מנחה כבדרשה דלעיל. והנה אע"פ דבדרשה הקודמת הבאנו ממשנה דבאומר הרי עלי לבונה לא יפחות מקומץ, בכ"ז לא פליג זה המ"ד על המשנה אלא מפרש דהמשנה איירי בתחלת הבאתו, והא דדי בקורט אחד איירי בנחסר אח"כ, וכ"מ מרש"י כאן, והתוי"ט בפי"ג מ"ג דמנחות לא נחית לזה, ולכן דבריו דחוקים וטרודים. אמנם לדינא קיי"ל דבעינן קומץ תחלה וסוף כפשטות לשון המשנה לא יפחות מן הקומץ דמשמע שלא נקרא קרבן פחות מקומץ, וכ"פ הרמב"ם.
.
(שם י"א ב')