1וזאת תורת. זאת – אינה נוהגת בבמה.
(תו"כ)
2וזאת תורת המנחה. תורה אחת לכל המנחות שיהיו שיריה נאכלין לכהנים מוכבר נתבאר כ"פ דהלשון "תורת" כולל פרטים רבים תחת כלל אחד, והרבותא לענין שירים שנאכלין לכהנים היא בשאר מנחות הנקמצות דלא כתיב בהו מפורש שהכהנים אוכלין שירים, כמו מנחת חוטא (ויקרא ה')
ומנחת עובדי כוכבים.
.
(מנחות ע"ב ב')
3וזאת תורת המנחה. תורה אחת לכל המנחות שיהיו מעונין שמן ולבונה מזטעם הדיוק כמש"כ באות הקודם מלשון תורת יעו"ש והרבותא לכל המנחות שטעונות שמן ולבונה רומז בעיקר למנחת כהן שכולה כליל ואין אוכלין הכהנים השירים, דהו"א דעיקר שמן צריך רק בשביל השירים הנאכלין משום דמצוה לאכול קדשים בגדולה כדרך שהמלכים אוכלים [ע"ל בפ קרח בפ' למשחה] וא"כ הו"א דמנחה שהיא כולה כליל א"צ שמן ולבונה, קמ"ל. ועיין במנחות ג' ב' באה דרשה תורה אחת לכל המנחות לענין דלא קאי לדינא, ולכן השמטנוה.
.
(תו"כ)
4הקרב אותה. אותה כשרה ולא פסולה, אותה – כולה כאחת מחהלשון אותה מיותר, דהא איירי בה, ובא לרמז אם היא כמו שדרושה להיות, היינו כשרה, אבל אם נפסלה לא יביאה עוד, וגם דריש דצריך להביאה כולה ולא מקצתה. וע"ע מענין דרשה זו במנחות ט' א' והובא לפנינו בפ' ויקרא בפרשת מנחות.
.
(שם)
5בניובר, שלא יבי אהרן. ההגשות נוהגות באנשים ולא בנשים, דכתיב הקרב אותה בני אהרן, בני אהרן ולא בנות אהרן מטכלומר הגשת המנחה לקרן המזבח כמבואר בפסוק זה, ועיין מש"כ ר"פ ויקרא בדרשה כזו לענין סמיכה וצרף לכאן.
.
(קדושין ל"ו א')
6לפני ה'. יכול במערב ת"ל אל פני המזבח, אי אל פני המזבח יכול בדרום ת"ל לפני ה', הא כיצד, מגישה בקרן מערבית דרומית כנגד חודה של קרן ודיו נהלשון לפני ה' מורה על קיר מערבי של מזבח, כנגד פתח ההיכל, דההיכל במערב, והלשון פני המזבח מורה על צד דרום שהכבש של מזבח הוא בדרום, ועיין באור הענין בציורים ברש"י מנחות י"ט ב', וכדי להשות הלשונות מגישה בקרן מערבית דרומית כנגד חודה של קרן ודיו, ובסוטה י"ד ב' מפרשו בגמרא הלשון ודיו דא"צ להגיש מנחה גופה למזבח אלא בכלי, היינו שיכוף הכלי עד שתהיה הסולת נוגעת במזבח, וכמבואר לפנינו בפ' ויקרא (ב' ח').
.
(זבחים ס"ג ב')
7אל פני המזבח. ת"ר, כבש המזבח מעכב, מאי טעמא, אמר רב הונא, כל מקום שנאמר המזבח – לעכב נאוהכבש נקרא פני המזבח מפני שעולין דרך שם, וכמו שנקרא צד מזרחית של אה"מ פני אהל מועד מפני שהפתח שם.
.
(שם ס"ב א')