1אש תמיד. תניא, מניין לאש המנורה שנוטלין אותה ממזבח החצון, ת"ל אש תמיד תוקד על המזבח, אש תמיד שאמרתי לך לא תהא אלא בראשו של מזבח החצון מאר"ל אש שאמרתי לך בה תמיד והוא של מנורה כדכתיב (ר"פ תצוה) להעלת נר תמיד, ובטעם הדיוק הזה מלשון אש תמיד עיין מש"כ בדרשה הבאה.
.
(יומא מ"ה ב')
2אש תמיד. תמיד אפילו בשבת, תמיד אפילו בטומאה מבר"ל אפילו אם הכהנים טמאים ואינם יכולים להקריב, משום דאם יפסק הלא תפסק התמידות, ומדייק מדלא כתיב אש תוקד תמיד, ודריש אש תמיד כמו עולת תמיד, קטורת תמיד, ועיין חגיגה כ"ו ב' בתוס' ובמנחות צ"ט ב'.
.
(ירושלמי יומא פ"ד ה"ו)
3תוקד על המזבח. למד על מערכה שניה של קטורת שלא תהא אלא על מזבח החיצון מגיתכן דמדייק כן משום דלגוף הענין היה די שלא יזכיר כאן השם מזבח, דהא כבר כתיב בפ' ד' ואש המזבח תוקד בו, ודריש שבא לרבות שאש מערכה שניה של קטורת [ע"ל פ' ב'] תהיה ג"כ על מזבח החיצון, דמלשון ואש המזבח תוקד בו מרבינן מערכה זו כמבואר במקומו לעיל בפ' ב'.
.
(יומא מ"ה ב')
4לא תכבה. תנא ר' אליעזר בן יעקב, כלפי שאמרה תורה לתרום יכול יכבה ויתרום ת"ל לא תכבה מדר"ל הואיל ואמרה תורה שמצוה לתרום תרומת הדשן יכול שאם מצא את הגחלים אינן מאוכלות אלא לוחשות יכבה אותם כדי לקיים מצות תרומת הדשן ת"ל לא תכבה, ואפילו כבוי דמצוה. ומטעם זה לא קיי"ל כשמואל דאמר המתנדב יין מזלפו ע"ג המזבח, וטעמו מדכתיב ביין אשה, ולפי מש"כ דאפילו כבוי דמצוה אסור ממילא אסור זילוף יין שהוא מכבה, וקיי"ל כחכמים דמנדב יין מצרפו לנסכים, ועיין בסוגיא כאן.
.
(זבחים צ"א ב')
5לא תכבה. לא תכבה אף במסעות, ומה היו עושין לה בשעת מסעות, היו כופין עליה פסכתר מההוא כלי נחושת, והיו עושין כן מפני דכתיב (פ' במדבר) ודשנו את המזבח ופרשו עליו בגד ארגמן, ואם לא היו כופין כלי כזו היה נשרף הבגד. ומה שמדייק מלשון לא תכבה אף במסעות הוא מפני כי לשון זה הוא מיותר לגמרי אחרי דכתיב אש תמיד תוקד. וזו דעת ר' יהודה, אבל ר' שמעון ס"ל דלא היה אש תמיד בשעת מסעות משום דכתיב ופרשו עליו בגד ארגמן, ואם היה אש תמיד היה נשרף הבגד, ולא ניחא ליה לומר כר"י דהיו כופין כלי על האש, משום דכתיב מקודם ודשנו את המזבח והדר ופרשו עליו בגד, משמע שהיו מדשנין קודם פרישת הבגד, ור"י ס"ל דהלשון ודשנו פירושו שישימו עליו דברים דשנים כדי שיתקיים האש וע"ע מש"כ פ' במדבר שם, והנה קבענו בפנים רק דעת ר"י ע"פ הכלל ר"י ור"ש קיי"ל כר"י.
.
(ירושלמי יומא פ"ד ה"ו)