לא תאפה חמץ. תניא, אפיה בכלל לא תעשה חמץ (פ' ויקרא) היתה, ולמה יצאת, להקיש אליה, מה אפיה מיוחדת שהיא מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה, אף כל מעשה מיוחדת שבה חייבין עליה בפני עצמה סבר"ל שאם התרו בו שלא יעשנה חמץ ולש וערך ואפה חייב על כל אחת ואחת, מפני שכולן נכללים בפעל עשיה, ובגמרא מפרש דאפילו על הקיטוף דהיינו החלקת פני העיסה במים נחשבת למעשה עקרית.
. (מנחות נ"ה ב')
לא תאפה חמץ חלקם. מה ת"ל חלקם – לומר שאפילו חלקם לא תאפה חמץ סגואע"פ דלפי הפשט המלה חלקם מוסבת ונמשכת למטה, חלקם נתתי אותה, אך מדייק כיון דאיסור אפיית המנחה חמץ קאי על כל המנחה לא רק על השירים, א"כ למה כתיב מצוה זו גבי שירים, ולכן מדייק דאפילו חלק הכהנים דהיינו השירים ג"כ לא תאפנה חמץ. ודרך חז"ל בהמלות הבאות בטעם מפסיק לדרשן לפניהן ולאחריהן, כמו בב"מ קי"ג ב' דרשו הפסוק בחוץ תעמוד והאיש אשר אתה נושה בו (פ' תצא) כמו בחוץ תעמוד והאיש, ובערכין י"ח ב' דרשו שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי כמו שש שנים יעבוד ובשביעית, שלפעמים גם בשביעית יעבוד, ובמכות כ"ב א' דרשו הפ' ארבעים יכנו גם לסוף פסוק הקודם, ובחולין ס' ב' דרשו הפ' והעוים (יהושע י"ג) גם לסוף פסוק הקודם לו כמש"כ התוס' שם, ועוד כהנה, וה"נ כן.
. (שם שם א')
מאשי וגו'. מלמד שאינם רשאים ליטול אלא לאחר הקרבת האשים. ומניין לכל הקדשים כן, ת"ל קדש קדשים. יכול אם חלקוה מקודם תפסל, ת"ל קדש קדשים היא – בקדושתה היא. (תו"כ)
כחטאת ובאשם. תניא, ר' שמעון אומר, קדש קדשים היא כחטאת וכאשם [למאי הלכתא] אקשה רחמנא לחטאת ולאשם, [לומר לך יש מהן כחטאת ויש כהן כאשם], מנחת חוטא הרי היא בחטאת, לפיכך קמצה שלא לשמה פסולה, מנחת נדבה הרי היא כאשם, לפיכך קמצה שלא לשמה כשרה סדמנחת חוטא היא המנחה שמביאין בטומאת מקדש וקדשיו כמבואר ס"פ ויקרא, ומנחת נדבה הם סתם מנחות המבוארים בר"פ ויקרא. וענין הקמיצה שלא לשמה אין הפירוש לשם קרבן אחר דזה בודאי פסול בכל המנחות, אלא ר"ל ששינה ממנחה זו למנחה אחרת, כגון שקמץ מנחת מחבת לשם מנחת מרחשת או מאפה תנור ולהיפך, כמבואר ריש מנחות.
. (זבחים י"א א')