1והזה על המטהר. לאחר ידו של מצורע מחר"ל על אחורי פס ידו דדריש על בגובה היינו על גב היד, כ"כ הרע"ב ותוי"ט ריש פי"ד דנגעים. ולי נראה דמשום דדריש על בגובה לכן ס"ל דלאחר ידו, משום דהיד היא הגבוה מכל האברים שבגוף, כיון שיכול להגביה אותה למעלה מכולן.
.
(תו"כ)
2על המטהר מן הצרעת. המטהר מן הצרעת טעון שבע הזיות ואין טמא פת טעון ו' הזיות מטמדייק למה הוסיף לכתוב מן הצרעת ולא סתם על המטהר, ולכן דריש דהזיית שבע צריך רק על המטהר מן הצרעת ולא על המטהר מטומאת מת, דהו"א כיון שמטהר מטו"מ יש לו מעלה שמזה בשלישי ובשביעי, כמבואר ר"פ חקת, יש לו גם מעלה שצריך שבעה הזיות, קמ"ל. ועיין בדרשה הבאה.
.
(שם)
3שבע פעמים. הזיית שבע הוא טעון ואינו טעון הזייה בשלישי ובשביעי נדהו"א כיון דמטהר מטומאת מת אף שאינו טעון הזיית שבע בכ"ז צריך הזיית שלישי ושביעי [ע' אות הקודם] א"כ כש"כ המטהר מן הצרעת שצריך הזיית שבע אינו דין שיהיה טעון הזאה בשלישי ובשביעי קמ"ל, וע' בדרשה הקודמת.
.
(שם)
4וטהרו. בדברים הנעשים בגופו נאר"ל שעיקר הטהרה תלויה רק בדברים הנעשים בגופו, והם הזייה וגילוח ורחיצה, אבל לא שילוח הצפור וכבוס בגדים, וע"ע בסמוך.
, יכול יהיה מסולק בזה, ת"ל ושלח וגלח וכבס ורחץ, יכול יהיו כולם מעכבין אותו, ת"ל וטהרו וטהר, מה טהרה האמירה למעלה בדברים הנעשים בגופו, אף טהרה האמורה למטה בדברים הנעשים בגופו נבר"ל כי בפסוק הזה ובהסמוך בשניהם כתיב וטהר, אחר הזאה ואחר שילוח וכיבוס וגילוח ורחיצה, והיה יכול לכתוב פעם אחת וטהר אחרי כל המעשים, ומדכתיב ביחוד וטהרו לאחר הזאה, שמעינן דכשם שוטהרו דאחר הזאה הוא בדבר שנעשה בגופו כך וטהר דכתיב בפ' הסמוך לאחר שילוח וכיבוס בגדים וגילוח ורחיצה אין עיקר טהרה תלוי רק בדברים שבגופו והם גילוח ורחיצה אע"פ שחייב גם בשילוח וכבוס בגדים.
.
(שם)
5ושלח. ת"ר, צפור המשתלחת מותרת באכילה, מאי טעמא ושלח אמר רחמנא, ולא אמרה תורה שלח לתקלה נגר"ל אי ס"ד דאסורה באכילה לא הוי אמרה תורה לשלחה על פני השדה שאפשר שיכשלו בה בני אדם שימצאוה ויאכלוה, וצ"ל דאע"פ דמי שימצאנה מרובא הוא שקיל וא"כ אינה אסורה מדינא, מ"מ אסור לעשות כן משום דהוי מבטל איסור לכתחילה. ומכאן ראיה דאיסור ביטול איסור לכתחילה הוי מדאורייתא, כמבואר. והאחרונים חקרו בזה. –
והנה בסוגיא כאן באה עוד דרשה על היתר אכילת צפור המשתלחת, מפ' כל צפור טהורה תאכלו (פ' ראה), אבל באמת עיקר הסמך הוא על הסברא שלפנינו דלא אמרה תורה שלח לתקלה, והדרשה מפסוק ההוא הוא לאסמכתא בעלמא, וכ"מ ברש"י בסוגיא.
.
(קדושין נ"ז ב')
6ושלח. שלחה וחזרה חוזר ומשלחה אפילו מאה פעמים נגעי' ברמב"ם ובמל"מ פ"ח הל"א מטו"צ, ועי' מש"כ בבאור ענין זה לקמן פ' אחרי (י"ז י"ג) בדרשה וכסהו אות ס"א.
.
(תוספתא נגעים פ"ח)
7על פני השדה. כיצד משלח, לא יעמוד ביפו ויזרקנה לים, בגבת ויזרקנה למדבר, חוץ לעיר ויזרקנה בתוך העיר, אלא כל שעומד בעיר ויזרקנה חוץ לחומה נדפירש"י מדכתיב ושלח את הצפור החיה אל מחוץ לעיר (פ' נ"ג) מכלל דעומד בעיר ומשלחה אל החוץ, דאי בעומד חוץ לעיר מאי ושלח אל מחוץ לעיר איכא הא מעיקרא קודם שילוח נמי התם קיימא, עכ"ל. והתוס' הקשו עליו שהרי מצורע היה ונטהר חוץ לעיר שהרי אסור לכנס לפנים מן החומה, ותרצו דשמא אחר כפרה היה הכהן נושאה לעיר ומשלחה חוץ לעיר, עכ"ל. ואני תמה על עיקר קושייתם, דהא הפסוק ושלח אל מחוץ לעיר כתיב בנגעי בתים, והתם הבית בעיר הוא, ורק מהתם ילפינן לכאן לענין טהרת מצורע, וי"ל.
.
(שם שם)