יגלח את כל שערו. כיצד מגלח – כדלעת נהכל שער שבגוף עד שיעשה כדלעת, ואפילו שער בית השחי ובית הערוה וכדתנן בנגעים (פי"ד מ"ב) בא לו להקיף את המצורע מעביר תער על כל בשרו וקאי גם אתגלחת שניה (פ' ט'), ואע"פ דשם כתיב ראשו וזקנו וגבות עיניו, אך אלה באו לרבות כל כיוצא בהן ולמעט שער שבתוך החוטם שאינו מעכב לפי שאינו נראה או לפי שאינו ברוב האדם. ומפרש בגמרא דדבר זה דמגלח כדלעת הלכה למשה מסיני הוא, ועוקרת הלכה זו את הדרשה שבענין זה בתו"כ (פ' ט') יגלח את כל שערו כלל, את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו פרט, ואת כל שערו יגלח חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש מקום כנוס שער ונראה אף כל מקום כנוס שער ונראה, מאי רבי רבי שער הרגלים [ביה"ע] ומאי מיעט מיעוט דבית השחי ודכולא גופא.
. (סוטה ס"ז א')
וישב מחוץ לאהלו. אין אוהלו אלא אשתו, שנאמר (פ' ואתחנן) לך אמור להם שובו לכם לאהליכם, מכאן דמצורע אסור בתתה"מ נונסמך על הדרשה המבואר שם בפ' ואתחנן בפסוק זה שהתיר להם תה"מ לאחר מתן תורה, וכה"ג דרשו חז"ל בכ"מ מלת אהל לענין זה, כמו בשבת ל' א' על הפ' במלכים א' ח' וילכו לאהליהם שמחים שמצאו נשותיהם בטהרה, וביבמות ס"ב ב' על הפ' וידעת כי שלום אהלך שלא תמצא אשתך ספק נדה, ויתכן דהוא עשה"כ בפ' וירא ויאמר הנה באהל, וכפי הדרשה שבשם, עיי"ש לפנינו. וטעם האיסור בזה לא נתבאר, ואולי הוא מענין שבעת ימי ליבון שממתנת האשה בטהרתה, שמא תראה ותסתור, והוא משום תוספת טהרת הזווג, וה"נ כן. וע' בדרשה הסמוכה.
. (מו"ק ט"ו ב')
וישב מחוץ לאהלו. אין אהלו אלא אשתו, ואמרה תורה וישב מחוץ לאהלו – ולא מחוץ לאוהלה, מלמד שהמצורעת מותרת בתה"מ נזבטעם הדרשה אין אהלו אלא אשתו עיין מש"כ בדרשה הקודמת, ולא נתבאר מה נשתנה האשה להיתר בזה מאיש שאסור כמבואר בדרשה הקודמת וכפי שבארנו באות הקודם. ואפשר לצרף טעם להיתר זה מש"כ בס"פ תזריע מה שפטורה אשה מצורעת מפריעה ופרימה, כדי שלא תתגנה על בעלה עיי"ש בפ' מ"ד, וה"נ הטעם שלא תשנא על בעלה לסבת פרודה ממנו, וצ"ע.
[בריתות ח' ב'].