צידנים יקראו וגו'. תניא, שניר ושריון מהרי ארץ ישראל הם, מלמד שכל אחד מאומות העולם הלך ובנה לו כרך גדול לעצמו והעלה לו על שם הרי א"י, ללמדך שאפילו הרי א"י חביבים עליהם אפי' בחא"ג דאפילו הרים גבוהים שנקראים שניר על שם הרי שלג [כפירש"י בפסוק זה] דאין דרך להיות שם ישוב, אפ"ה חביבים הם על אומות העולם, עכ"ל. ורש"י פירש שבנו כרכים על אותן ההרים, ולא ידעתי למה שינה מלשון הגמרא שהעלו להם שמות על שמות ההרים, אבל הערים עצמן בנו במקומות אחרים, וצ"ע.
. (חולין ס' ב')