1בראשון בארבעה עשר. במה אנן קיימין, אם לאכילת מצה כבר כתיב (פ׳ ט"ו) שבעת ימים מצות תאכלו, ואם לומר שמתחיל בארבעה עשר כבר כתיב עד יום האחד ועשרים לחודש בערב קסגר"ל אם נאמר דחיוב מצה מתחיל מלילה שלמחרתו יהיה יום י"ד א"כ הרי כלים שבעת הימים של אכילת מצה ביום העשרים לחודש, ובאמת הלא הכתוב אומר מפורש עד יום האחד ועשרים לחדש בערב, וא"כ ע"כ שמתחיל החיוב בליל ט"ו. , אלא אם אינו ענין לאכילת מצה תנהו ענין לבעור חמץ, [מכאן לבעור חמץ בי"ד מן התורה] קסדולפי"ז יהיה שיעור הכתובים ושמרתם את המצות שאותן ז' ימים של מצות יהו שמורים שלא יראה בהן חמץ בראשון וגו', כלומר הא כיצד בראשון בארבעה עשר תבערו החמץ וע"ל בפסוק ט"ו. .
(ירושלמי פסחים פ"א ה"א)
2בערב תאכלו מצות. [ואע"פ שכבר אמר הכתוב (פ׳ ח') ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות, אפילו הכי] אהדדי׳ קרא בערב תאכלו מצות לקבעו חובה אפילו בזמן הזה קסהדליכא פסח, ואשמעינן דלא נימא דאכילת מצה היא בשביל הפסח כפשטות הלשון ואכלו וגו' צלי אש ומצות וכמו שבאמת כן הדין במרור דאין חיוב מן התורה רק בזמן הפסח, קמ"ל, וקצת צ"ע דלא דריש החילוק שבין מצה ומרור לענין החיוב בזמן הזה ע"פ שנוי הלשון דכתיב לעיל בפסוק ח' ואכלו וגו' צלי אש ומצות על מרורים יאכלהו, והלשון על מרורים מורה שהמרור הוא טפל לגבי פסח, אבל במצה כתיב ומצות, והוא לשון מיוחד, להורות שאינו טפל לגבי פסח אלא חיובו אפילו בלא פסח. וראיה מכרחת שכוון הפסוק לכוין ענין זה בשנוי לשון זה, שהרי בפסח שני דקיי"ל בזמן שאין פסח אין מצה שם כתיב באמת על מצות ומרורים יאכלהו (פ' בהעלותך), והיינו לשון טפל [לשון על] בשניהם, ודו"ק. .
(פסחים ק"כ א׳)
3האחד ועשרים לחודש בערב. כי סליק ר׳ זירא אמר, קדוש החודש צריך שיהי׳ בו לילה ויום מן החודש קסוכשמקדשין החודש וקובעים יום ידוע לתחלת החודש צריך לחשב לאותו היום גם הלילה השייך לו. , מנלן, אמר ריש לקיש, דכתיב עד יום האחד ועשרים לחדש בערב קסזהרי חזינן במועדים שהיום הולך אחר הלילה. .
(ר"ה כ׳ ב')
4האחד ועשרים לחודש בערב. מה ת"ל בערב, לפי שנאמר (פ׳ ט"ו) שבעת ימים מצות תאכלו, אין לי אלא ימים, לילות מניין, ת"ל עד יום האחד ועשרים לחדש בערב קסחדמשמעו כל משך הזמן שביניהם, והיינו ימים ולילות, וכבר באה דרשה זו לעיל בפסוק ט"ו, ועיי"ש.
ועיין בתרגום יונתן בפסוק זה כתב עד יומא דעשרין וחד לירחא ברמשא דעשרין ותרין תיכלון חמיע, ע"כ, ולא אדע מה רצה בתוספת שתי מלות האחרונות, ואם הם מדברי עצמו או מאיזה מדרש ואגדה, ואיך שהוא, תוספת דברים אלו מכוונת למה שנהגו גדולים מיוחדים לטעום חמץ בכניסת ליל מוצאי פסח [וכך שמעתי בשם הגר"א שהיה מבדיל במוצאי הפסח על כוס שכר חמץ], ואולי באמת סמכו על הת"י, והוא גם הוא כוון למנהג זה והטעם כדי לעשות היכר בין זמן האסור ומותר בחמץ, וכמו כשיוצאין מן הסוכה לבות עושין איזה היכר בהכשר הסוכה להורות ולהראות שפטורין ממנה כמבואר באו"ח סי' תרס"ו. .
(מכילתא)