1שאור לא ימצא בבתיכם. נאמר כאן שאור בבתים ונאמר להלן בגבולין (י"ג ז׳) ולא יראה לך שאור בכל גבולך, מה להלן בגבולין שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה, אף כאן בבתים כן קסטכלומר של הקדש ושל עובדי אלילים, והיינו בדלא קביל הישראל אחריות כבדרשה הבאה, וכמו כן ילפינן לגבולין מכאן, מה כאן עובר כשקבל הישראל אחריות כך בגבולין, משום דבאופן כזה נקרא לך. וע"ע השייך לענין זה לקמן בפרשה הבאה פסוק ז' בדרשה בכל גבולך הובאה דרשה ממכילתא כאן. .
(פסחים ה׳ ב׳)
2לא ימצא. לא ימצא – ואפילו פקדונות של עובד כוכבים דקביל עלי' ישראל אחריות קעדכדידיה דמי, ועיין מזה באו"ח סי' ת"מ. .
(שם שם)
3לא ימצא. אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר מפני שאור הנר יפה לבדיקה, ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר שאור לא ימצא וכתיב (פ׳ מקץ) ויחפש בגדול החל ובקטן כלה וימצא, וכתיב (צפניה א׳:י״ב) אחפש את ירושלים בנרות קעאפירש"י דלכן אמר זכר לדבר, מפני שראיה גמורה ליתא, דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן, עכ"ל, וכ"כ הר"ן, ולכאורה קשה לפירושו, דהא הילפותא כאן היא רק גלוי מילתא בעלמא דטוב לחפש בנרות, וא"כ מאי שייך כאן ד"ת מד"ק לא ילפינן, כדמצינו סברא כזו בב"ק ב' ב' וכי תימא ד"ת מד"ק לא ילפינן וכי האי מילף הוא גלוי מילתא בעלמא הוא, אלמא דהיכא דהוי גלוי מילתא ילפינן ד"ת מד"ק.
ונראה בהסבר הדבר משום דערך הלמוד שבכאן שונה הוא מערך הלמוד שבב"ק שם, דשם לענין הלמוד אין נגיחה אלא בקרן גם לולא הלמוד היינו יודעין זאת מסברא דסתם נגיחת שור היא בקרן, דכן נראה מטבעו, ומביא עוד לסמך מפסוק, והוי באמת רק גלוי מילתא בעלמא, משא"כ הכא לולא הלמוד היתה הסברא נוטה להיפך דאור היום יותר מסוגל לבדיקה, שכן ידוע דטבע אור היום גדול ובהיר מאור הנר, שהרי בעלמא כשרצה הפסוק לתאר אור גדול המשיל אותו האור לאור היום, כאור שבעת הימים, אור הלבנה כאור החמה, וכדומה. וכן קיי"ל לעולם יצא אדם בכי טוב באור היום ולא די באור הנר בלילה, וגם לענין אור הנר במוצאי שבת אמרו דטוב לברך ברכת האור לפני האבוקה [וע' באו"ח סי' רצ"ח דכשאין אבוקה צריך לפחות שתי נרות] והכא אמר היפך הסברא, אלא דאור הנר יפה לבדיקה, וא"כ באמת צריך לזה למוד גמור, ולכן אמרו זכר לדבר, ופירש"י ור"ן הטעם דללמוד עקרי כזה לא ילפינן ד"ת מד"ק, ודו"ק.
אבל תלמידי רבינו יונה פ"ק דברכות כתבו בכלל דכל מקום שאמרו בגמרא אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר הוא משום דאינו מוכיח לגמרי אלא במקצת, יעו"ש. ומכאן ראיה לפירושם זה, יען דבאמת אינו מוכח לגמרי, שהרי החפוש והמציאה שבגביע בנימין על כרחך לא היו בנרות, דהא אותו המעשה ביום היה כמבואר בפרשה, ובודאי לא חפש בנרות דשרגא בטיהרא לא מהני, אלא מביא רק זכר לדבר דחפוש שבלילה הוא לאור הנר כמו בירושלים, ומגביע בנימין מביא רק לראיה דאי אפשר למצוא דבר טמון רק אחר החפוש, ודו"ק, ואין להאריך עוד. .
(שם ו' א׳)
4בבתיכם. אין לי אלא בבתיכם, בבורות שיחין ומערות מניין ת"ל (י"ג ז') ולא יראה לך שאור בכל גבולך קעבומה שלא מרבה בתי אוצרות שבחצר, י"ל משום דאלה הוו בכלל בית, שהבית דירה צריכה להם, משא"כ הני דמרבה כאן. .
(שם ה׳ ב׳)
5כל אוכל מחמצת. לרבות אפילו חמץ שנתחמץ מחמת דבר אחר קעגמלשון מחמצת מדייק, אבל לא מן כל שאינו מוסב למחמצת כמו בפסוק הסמוך, ולגירסא אחת ילפינן זה מכל מחמצת שבפסוק הסמוך, אבל גירסא שלפנינו נכונה יותר, יען דמפסוק הסמוך דרשינן ענין אחר. .
(שם מ"ג א')
6כל אוכל מחמצת. לרבות שאור לכרת, שיכול אין לי אלא חמץ שהוא ראוי לאכילה חייבין עליו כרת, שאור שאינו ראוי לאכילה אין חייבין עליו כרת, ת"ל כי כל אוכל מחמצת ונכרתה לרבות שאור קעדואמנם לא שייך לומר לפי"ז לכתוב רחמנא שאור ואנא ידענא כש"כ חמץ כיון דיש בו חומר דראוי לאכילה, יען דכנגד זה יש חומר בשאור שהוא מחמיץ לאחרים ולא כמו חמץ שהוא רק חמץ לעצמו, ולכן אצטריכי תרווייהו. ומה שהוציא הכתוב כאן שאור בלשון מחמצת צ"ל דהוא מטעם סוף דבר איסור של שאור, כלומר מפני מה הוא איסור שאור, מפני שהוא מביא לידי חמץ. ואמנם אין לומר דהלשון מחמצת לגופיה דחמץ לבד אתא ולא לרבויי לשאור, יען דלחמץ עצמו כבר כתיב כי כל אוכל חמץ ונכרתה (פ' ט"ו). .
(מכילתא)