1ושמרתם את המצות. תניא, יכול יצא אדם ידי חובתו בחלות תודה ורקיקי נזיר, ת"ל ושמרתם את המצות, מצה המשתמרת לשם מצה, יצאו אלו שאין משתמרות לשם מצה אלא לשם זבח קנבולכן כשעשאן למכור יוצא בהן, דחושב אם לא יזדמן לו למכרם יצא בהם הוא חובת מצה, וא"כ כוון לשמרו גם לשם מצה. .
(פסחים ל"ח ב׳)
2ושמרתם את המצות. אמר רבא [חטים של מצה] מצוה ללתות קנגלבלול החטים במים כדי להסיר הסובין. , דכתיב ושמרתם את המצות אי לאו דבעי לתיתה שימור למאי, ואי שימור דלישה לאו שימור הוא קנדנראה דס"ל אי לאו דמצוה ללתות ולזהר שהלתיתה לא תביא לידי חמוץ ל"ל בכלל לכתוב ושמרתם, אחרי שהזהיר הכתוב על אכילת חמץ ועל בל יראה ובל ימצא וכן צוה לאכול מצה, א"כ ממילא יזהרו שלא תתחמץ העיסה רק תאפה מצה, אלא ודאי דהשמירה היא מצוה בפני עצמה, ומכיון שהיא מצוה מיוחדה לכן ס"ל דמצוה לשמרה מתחלה ועד סופה ולא סגי בשמירה בלישה, ומפני כי מצוה ללתות כדי לאכול פת נקיה משום כבוד יו"ט ועל זה הכרח לקיים מצות שמירה, מכיון שהלתיתה גורמת לחמוץ אם לא ישגיחו על זה. –
והנה בזה"ז נוהגין איסור בלתיתה מפני שאין אנו בקיאין בזה ואפשר שתגרום חמוץ ואנחנו לא נדע, וכן מחלוקת הפוסקים אם קיי"ל לדינא שצריך שמירה משעת קצירה או דיה השמירה שמשעת לישה, ועיין באו"ח סי' תנ"ג, ואפשר להביא ראיה דדי בהשימור שמשעת לישה מירושלמי ביצה פ"א ה"ג, כתיב כל מלאכה לא יעשה בהם וסמיך ליה ושמרתם את המצות, מכאן שאין בוררין ואין טוחנין ואין מרקידין ביו"ט, ר"ל עד מלאכה שצריכה שימור, דהיינו לישה, אותן מלאכות אין עושין ביו"ט, הרי מבואר דמפרש ושמרתם את המצות משעת לישה, ויש אתנו אריכות דברים בענין זה, אך מפני שכבר נתבאר ענינו בפוסקים נמנענו להאריך בזה, וע"ע מש"כ בסמוך אות קנ"ח בענין זה. .
(שם מ׳ א׳)
3ושמרתם את המצות. תניא, יכול יצא אדם ידי חובתו במצה רבוכה קנהבשמן במחבת. , ת"ל ושמרתם את המצות, מצה שצריכה שימור יצתה זו שאינה צריכה שימור קנודמי פירות אין מחמיצין, ובגמרא שלנו יליף ר"ע דאין יוצאין במצה כזו משום דבמצה כתיב לחם עוני (פ' ראה) וזו הוי מצה עשירה, ויתבאר אי"ה לפנינו בפ' ראה. .
(ירושלמי פסחים פ"ב ה"ד)
4ושמרתם את המצות. שמרהו שלא תבא לידי פסול, מכאן אמרו (פסחים מ"ח ב׳) תפח תלטוש בצונן, שאור וסדוק ישרף קנזר"ל אם ראתה האשה האופת שהבצק מתחיל לתפוח תלטוש ידיה במים צוננים ותצטנן, דזו היא מצוה בפני עצמה לשמור המצה שלא תחמיץ. ואם נעשה העיסה כשאור שלא החמיצה כל צרכה או שנעשית סדקים שהוא סימן חימוץ צריך לשרוף, כי אי אפשר עוד לקיים בהם מצות שימור. .
(מכילתא)
5ושמרתם את המצות. מבעי ליה לאינש לנטורא קמחא דפסחא מעידן קצירה, דאמר קרא ושמרתם את המצות קנחוסמיך על מ"ש רבא בסוגיא והובא לעיל מצוה ללתות שנאמר ושמרתם את המצות, אי שימור דלישה לאו שימור הוא אלא שימור מעיקרא בעינן וכמו שבארנו ברחבה לעיל אות קנ"ד, יעו"ש, ואע"פ דרבא לא אמר מפורש דהשימור צריך להיות משעת קצירה, ורק דמצוה ללתות, שהוא לבלול החטים במים כדי להסיר הסובין, שזה זמן מאוחר מקצירה, בכ"ז נראה לו להרי"ף דכיון דהשימור הוי מצוה בפ"ע כמו שבארנו לעיל אות הנ"ל וצריך שימור מעיקרא, לכן טוב להתחיל השימור משעה שראוי לשמור דהיינו משעת קצירה, וע"ע מש"כ באות קנ"ד אם דעת כל הפוסקים מסכמת לחיוב שמירה משעת קצירה. [רי"ף פ"ב דפסחים, י"ב א׳].
6ושמרתם את המצות. א"ר יאשיה, אל תקרא ושמרתם את המצות אלא ושמרתם את המצוות, כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה, אלא אם באה מצוה לידך עשה אותה מיד קנטפשוט הדבר דאינו מוציא המלה מצות מפשטה, וראיה שהרי הוא אמר כדרך שאין מחמיצין את המצה וכו', וא"כ הרי הוא מפרש ושמרתם את המצות כפשטי', אלא הכונה היא דכיון דחזינן דמצוה לשמור עיסת המצות של מצוה כך מצוה לשמור כל המצות שלא תתחמצנה, ואע"פ דגדרי השמירה והחימוץ של עיסת מצה ושל מצות שונים הם דבמצה השימור שלא תעשה חמץ ובמצות השימור הוא שלא תדחינה בזמן בכ"ז ע"ד רמז ואסמכתא סמך זה לזה. –
ועיין בפסחים ד' א' ילפו ענין זה דאין מחמיצין את המצות מפסוק דפ' וירא וישכם אברהם בבקר, מלמד שזריזין מקדימין למצות, יעו"ש ולפנינו בפ' וירא, ואולי מפני זה לא ילפו מפסוק שלפנינו, משום דאין גדרי השמירה והחימוץ שוים, כמש"כ.
ולפי זה מסתבר מש"כ הרדב"ז בשו"ת החדשות סי' תקפ"ט, דהא דאין מעבירין על המצות דילפינן מפסוק זה כמש"כ רש"י ביומא ל"ג א' הוא רק מדרבנן, דהדרשה הזאת אינה אלא אסמכתא, מהטעם שכתבנו, דאין גדרי השמירה והחימוץ שוים, כמבואר.
אבל מתוס' מגילה ו' ב' ד"ה מסתבר מבואר דדעתם דהא דאין מעבירין על המצות הוא מדאורייתא שהקשו שם על הא דאמרינן בזבחים נ"א א' שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח, ודייק טעמא דאמר קרא אל יסוד מזבח העולה, והקשו ל"ל קרא, תיפוק ליה דאין מעבירין על המצות, דכשהוא יוצא מפתח ההיכל שהוא במערב ביסוד מערבי הוא פוגע ברישא, יעו"ש, ואי ס"ד דהא דאין מעבירין על המצות הוא מדרבנן א"כ מאי קשה להו ל"ל קרא, הא אצטריך קרא להורות דין זה מדאורייתא, ואולי דעתם דאף דדרשה זו אסמכתית, בכ"ז עיקר הדין הוי מדאורייתא משום חביבה מצוה בשעתה, דמצינו סברא זו בדין תורה במנחות ע"ב א' יעו"ש. –
ועיין בבאורי הגר"א לאו"ח סי' תכ"ו ס"ק ב', דהא דאין מחמיצין את המצות הוא רק אם לאחר זמן לא תעשה בהדור יתירה, אבל אם תעשה אח"כ יותר מן המובחר מחמיצין, וחדוש שלא העיר כדרכו דהמג"א בסי' כ"ה ס"ק ב' כתב מפורש ההיפך דלעולם אין מחמיצין, ויש לצרף לדעת הגר"א גם דעת הנמוק"י במש"כ ביבמות ל"ט א' במ"ש שם מצוה בגדול לייבם, לא רצה מהלכין על כל האחין, תלה החולץ בגדול עד שיבא ממדינת הים אין שומעין לו אלא אומרים לו עליך מצוה, ופי' הנמוק"י אין שומעין לו דשהויי מצוה לא משהינן ולא נעגן אותה, והקשה בשו"ת חכם צבי סי' ק"ו למה צריך עוד לטעם עגון ולא די משום מצוה שאין מחמיצין את המצית יעו"ש, אבל אי ס"ל כדעת הגר"א שאם תעשה אח"כ בהכשר מצוה משהין, וא"כ הכא כשנשהה יבא גדול האחין ובו תתקיים המצוה בהכשר מצוה וא"כ למה לא נשהה, לכן מוסיף הנמוק"י, הטעם משום עיגון, אבל לולא זאת באמת היו שוהין, ודו"ק. –
ויש עוד להביא ראיה לדעה זו ממ"ד במדרשים ס"פ לך בהא דכתיב בעצם היום הזה נמול אברהם דהיינו בחצי היום כדי לפרסם הדבר ויתקדש שם ה', אע"פ דאברהם הי' מזדרז במצות כדילפינן מדכתיב ביה וישכם אברהם בבקר דזריזין מקדימין למצות, ובכ"ז שהה עד חצי היום בכונה כדי לפרסם הדבר. –
ובכ"ז נראה דאפילו לדעה זו ששוהין משום הכשר והדור מצוה הוא רק היכא דאין לחוש לדחוי המצוה מחמת השהוי, אבל בחשש דחוי כגון לזמן מרובה וכדומה בודאי אין שוהין, וכך הסברא נוטה, וכן נראה דעת הגר"א, ואין להאריך עוד. .
(מכילתא)
7כי בעצם היום הזה. מגיד שלא יצאו אלא ביום קסדרשה זו באה בקצור, ורומזת למ"ש בברכות ט' א', הכל מודים כשנגאלו ישראל ממצרים לא נגאלו אלא בערב שנאמר (פ' ראה) כי בחודש האביב הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה וכשיצאו לא יצאו אלא ביום שנאמר (פ' מסעי) ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה, ר"ל בפרסום דהיינו ביום שהוא שעת פרסום, ור"ל דהגאולה הרוחנית היינו מעבדות לחירות היתה בלילה והיציאה מן הארץ היתה ביום. וצ"ע שהביאו בגמרא ראי' שיצאו ביום מפסוק דפ' מסעי דלא כתיב בי' מפורש שיצאו ביום ולא הביאו מפסוק שלפנינו או מפסוק שלקמן בפרשה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה', וע"ע לפנינו בפ' ראה שם. .
(מכילתא)
8ושמרתם אה היום הזה. עשה שיהיו היום והלילה משומרין [מכאן סמכו חכמים לומר אור לארבעה עשר בודקין את החמץ] קסאהמפרשים לא פרשו פירוש מספיק בדרשה זו איפה מרומז הענין שדרש בלשון פסוק זה, ונ"ל משום דבעלמא הלשון שמירה משמע כמו שמעמידים שומרים סביב אותו הדבר שלא יגיע הנזק לאותו הדבר, ועל יסוד זה דרשו (יבמות כ"א א') ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי, והיינו סייגים וגדרים, והנה לשון זה ושמרתם את היום הזה מפרשי דקאי על יום י"ד והיינו על לשון הפסוק דלעיל אך ביום הראשון תשביתו שפרשנו שם דקאי על יום י"ד, וטעם הכרח פי' זה נראה משום דקשה לומר דקאי על יום ט"ו, כיון דלא שייך בו ענין שמירה, וע"כ קאי על מצות השבתת חמץ ביום י"ד, וכיון דכתבנו דלשון שמירה הוא גדר סביב סביב אותו הדבר שצריך שימור, א"כ מכיון שיום י"ד צריך החמץ להיות שבות, לכן צריך להוסיף שמירה לאותו היום מהלילה הקודם, והיינו שגם הלילה יהיה משומר, וזה יצוייר שמיד בתחלת הלילה יבדקו ויהיה הלילה והיום שאחריו משומרין, אבל אין לומר דלפי"ז יבדקו ביום י"ג, יען דקיי"ל אור הנר יפה לבדיקה וצריך לבדוק בלילה, אמנם אין זה אלא רמז ואסמכתא דמדין תורה די לבער חמץ ביום י"ד בחצות היום סמוך לזמן שחיטת הפסח כמשכ"ל בפסוק ט"ו. .
(ירושלמי פסחים פ"א ה"א)
9ושמרתם את היום הזה. מה ת"ל, והלא כבר נאמר (פ׳ ט"ז) כל מלאכה לא יעשה בהם, אלא לרבות דברים שאינן משום מלאכה אלא משום שבות קסביתבאר ע"פ מש"כ בדרשה הקודמת דלשון שמירה מורה על גדר סביב סביב הדבר הנרצה שלא יגיע נזק לאותו הדבר, יעו"ש, וענין השבותים הוא גדר וסייג כנודע, וכהאי גונא דרשו בפ' משפטים הפסוק ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו לרבות דברים שהם משום שבות, ועיין שבת י"ח א'. .
(מכילתא)