1מקרא קדש. קדשהו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה קלחסמך על מ"ש בתו"כ פ' אמור, כל מקום שנאמר מקרא קודש – קדשהו, ור"ל עשה אותו מצוין ומסומן, ובכל המועדים מציינם במאכל ובמשתה ובכסות, וביוהכ"פ דכתיב ביה ג"כ מקרא קודש (פ' אמור) מציינו בכסות לבד וכמ"ש בשבת קי"ט א' ולקדוש ה' מכובד זה יוהכ"פ וכו' כבדהו בכסות נקיה, ולפי"ז צ"ל דאפילו לר' אליעזר דס"ל בביצה ט"ו ב' גבי יו"ט או כולו לה' או כולו לכם, היינו לענין שמחה יתירה, אבל בסעודת יו"ט חייב אפילו אם כולו לה', דזה הוי בכלל קדשהו, ועיין בסוכה כ"ז א' ובתוס' שם. , ואין לי אלא יו"ט ראשון ואהרון, ומניין אף בחולו של מועד ת"ל (פ׳ אמור) אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש קלטיתכן דסמיך על הדרשה בחגיגה י"ת א', אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש, אמר ר' עקיבא, במה הכתוב מדבר, אם בראשון הרי כבר נאמר שבתון ואם בשביעי הרי כבר נאמר שבתון, הא אין הכתוב מדבר אלא בחולו של מועד, ע"כ. ולפי"ז הרי קורא הכתוב לחוש"מ מקראי קודש, וממילא מבואר דגם חוש"מ מחויב בציון במאכל ומשתה וכסות כמו יו"ט, אחרי דנקרא מקראי קודש, וע"ע בסמוך בפסוק י"ז מש"כ בפ' הנזכר בפ' אמור לענין חיוב קידוש ביו"ט. –
ידע דאיתא בסוכה מ"ז א' דבשביעי של פסח אין אומרים זמן [שהחיינו] מפני שאינו רגל בפני עצמו כמו שמיני עצרת דסכות, וכן קיי"ל. ולכאורה קשה ממ"ש בירושלמי פסחים פ"י ה"ה כל שכתוב בו מקרא קודש צריך להזכיר בו זמן, והרי כאן בפסוק שלפנינו כתיב מפורש וביום השביעי מקרא קודש, וצ"ל דאין זה כלל גמור, וראיה לזה שהרי גם בשבת כתיב מקרא קודש (פ' אמור) ובכ"ז לא מצינו מי שיסבור דצריך לברך זמן בשבת, וע"ע במפרשי הירושלמי מש"כ בכונת הירושלמי הנ"ל. –
ועיין במס' סופרים פי"ט בזה"ל, בשביעי של פסח אומר ביום שביעי העצרת הזה ואין מזכיר בו חג לפי שאינו חג בפני עצמו, ע"כ. ודבר פלא הוא', דמאי גרע שביעי ש"פ מחוש"מ דאומרים חג משום דתשלומין דראשון הוא וא"כ גם שביעי ש"פ תשלומין דראשון הוא, ולכן היה נראה לי כמו ברור דקצור לשון הוא וצ"ל שאין צריך להזכיר חג השביעי הזה ביחוד כמו שמיני עצרת, משום דאינו חג בפ"ע, אלא צ"ל סתם שביעי עצרת או לדידן חג המצות, וכן משמע המשך הלשון והענין, אלא שהגר"א באו"ח סי' תרס"ח ס"ק ב' תפס הלשון כפשטי', וצ"ע רב. .
(מכילתא)
2כל מלאכה. הלש עיסה בערב יו"ט ולא הפריש חלתה אסור להפריש ביו"ט על שם כל מלאכה לא יעשה בהם קמוהפרשת חלה נקראה מלאכה, ואע"פ דלצורך אוכל נפש הותר לעשות מלאכה ביו"ט, אך עיסה זו שלשה מערב יו"ט הגיע זמן חלתה ליטול מערב יו"ט, וכל דבר שאפשר לעשות מערב יו"ט, אינו דוחה יו"ט, והא דאצטריך לאשמעינן זה גבי חלה אף דכלל זה שאפשר לעשותו מעיו"ט אינו דוחה יו"ט הוא כלל ידוע בכל מלאכת יו"ט, י"ל דקמ"ל דאפילו שבות דמצוה כזו הפרשת חלה ג"כ אסור דמרבינן מכל מלאכה, ותוכן ענין זה מבואר בביצה ט' א'. .
(ירושלמי פסחים פ"ג ה"ג)
3לא יעשה. לא יעשה – לא תעשה אתה ולא יעשה חברך ולא יעשה נכרי מלאכתך קמאדכך משמע הלשון לא יעשה בנפעל שבכל אופן לא יעשה. ורמב"ן בנמוקיו כתב, כי דרשה זו אסמכתא הוא שבאו חכמים לאסור מדבריהם אמירה לעובד כוכבים בעשיית מלאכה שלנו בוו"ט, וסמכו זה על מקרא זה ועיי"ש עוד ובב"י לאו"ת ס"ס רמ"ד שהביא מכילתא זו וחקר אם דרשה גמורה היא או אסמכתא, ולפלא שלא הביא מרמב"ן. .
(מכילתא)
4אך אשר יאכל וגו'. וסמיך לי' ושמרתם את המצות, מכאן שאין בוררין ואין טוחנין ואין מרקידין ביום טוב קמבר"ל מדסמכה התורה האי קרא דושמרתם את המצות לקרא דאך אשר יאכל לכל נפש, ש"מ למדרש דהכי קאמר, אותן מלאכות דמשימור ואילך דהיינו מלישה ואילך הן מותרות לאוכל נפש, אבל מלאכות דקודם שנקראו מצות אסורות. ובירושלמי מובא עוד סמך דרשה לענין זה בשם חזקיה אך וגו' הוא לבדו הרי אלו שלשה מעוטין שלא יקצור ולא יטחון ולא ירקד, ויעו"ש במראה הפנים. .
(ירושלמי ביצה פ"א ה"י)
5לכל נפש. דבר הצורך לכל נפש, לאפוקי מוגמר דאין צורך לכל נפש הוא אסור לעשות ביום טוב קמגר"ל דאינו אלא למפונקים. ועיין בקרבן נתנאל פ"ב דביצה ס"ק ס"ג שלמד מכאן איסור לעישון עלי טב"ק ביו"ט משום שאינו צורך לכל נפש, דלמי שאינו רגיל יסתכן ויחלה, יעו"ש. אבל לדעתי אין הדברים מוכרחים דלא דמי למוגמר שאינו רק למפונקים, משא"כ עישון זה נוהגים רוב האנשים, וזה שנחלה מזה הוא רק בפעמים הראשונות מחסרון ההרגל או מי שהוא חולה בגופו. ויש להביא קצת ראיה להיתר ממ"ש בחולין ק"כ א' כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש הנפש לרבות השותה, משום דנפש משמע כל דבר המיישב דעתו של אדם, ומבואר בעירבין ס"ה א' דריח בכלל שותה הוא [עיי"ש ברש"י], וי"ל הטעם משום דגם ריח העישון מיישב דעתו של אדם הוא, וא"כ מכיון דכתיב הכא לכל נפש כולל כל דבר המיישב דעתו של אדם, וזה בכלל שותה, ושותה הוא מיישב דעתו של אדם, ודו"ק. וחפשנו אחר מקור היתר לזה, מפני שכבר נהגו העולם היתר בזה, ומצוה לצדד בזכות מנהגן של ישראל. .
(כתובות ז' א׳)
6לכל נפש. [דבר השוה לכל נפש, לאפוקי רחיצת כל הגוף דאינו שוה לכל נפש דאסור] קמדדאינו רק למפונקים, ולכן אסור להחם חמין ביו"ט לרחיצת כל הגוף ורק לפניו ידיו ורגליו שרי מפני שזה דבר השוה לכל נפש, ועיקר היתר הסקה לרחיצה אע"פ דכתיב אשר יאכל, כתב הר"ן בפ"ב דביצה (כ"א ב') דדרשינן מתוך שהותרה הבערה לצורך אכילה הותרה נמי שלא לצורך אכילה. ונראה דאע"פ דבזה"ז גם רחיצת כל הגוף הוא שוה לכל נפש, אך אעפ"כ רחיצה בכל יום אינה שוה לכל נפש, ועיין באו"ח סי' תקי"א ס"ב. .
(ירושלמי שבת פ"ג ה"ג)
7הוא לבדו. הוא ולא מכשיריו קמהשאפשר לעשותן מערב יו"ט כפי שיתבאר בדרשה הבאה. , לבדו ולא מילה שלא בזמנה קמומפני שאין קבוע לה זמן, ולולא מעוט זה הו"א דמילה שלא בזמנה דוחה יו"ט דילפינן בק"ו ממילה בצרעת, מה צרעת שדוחה עבודה ועבודה דוחה את השבת מילה שלא בזמנה דוחה אותה כדילפינן מקראי בשבת קל"ב א' שבת שנדחית מפני עבודה אינו דין שתהא מילה שלא בזמנה דוחה אותה, והוא הדין יו"ט, להכי אתא לבדו לאפוקי מהאי ק"ו, וטעם הדרשות מן הוא לבדו פשוט משום דתיבות אלו מיותרות בכלל. [מכאן לקדשים פסולים שאין שורפים ביו"ט] קמזר"ל מדרשה דמילה שמעינן ממילא דמצוה שאין זמנה קבוע ויכול לעשותה למחר אינה דוחה יו"ט, וה"ה לשריפת קדשים ביו"ט, כגון נותר מפסח ומקדשים שמצוה לשורפה אבל אפשר לשהויי. .
(שבת כ"ד ב׳)
8הוא לבדו יעשה לכם. כתיב הוא ומשמע הוא ולא מכשיריו, וכתיב לכם לכל צרכיכם ואפילו מכשירין, הא כיצד, כאן במכשירין שאפשר לעשותן מערב יו"ט, כאן במכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יו"ט קמחאבל אוכל נפש משמע דמותר לעשות ביו"ט אף שאפשר לעשותם מערב יו"ט. ונראה בטעם הדבר משום דסתם מאכל מוטעם יותר לחך כשנעשה בו ביום שאוכלו, אבל דעת איזו ראשונים דאפילו אוכל נפש עצמו אם אפשר לעשותו מערב יו"ט ואין מפיג טעם אין עושין אותו ביו"ט, ומה דנקט מכשירין משום דסתם מכשירין הנהוג להכין יום אחד מקודם, ועיין בתוס' מגילה ז' ב' ובאו"ח סי' תצ"ה ס"א. .
(ביצה כ"ח ב׳)
9יעשה לכם. לכם ולא לגבוה, [מכאן לנדרים ונדבות שאין באים מחמת החג אין קרבין ביום טוב] קמטאבל שלמים שהן של יו"ט ועולות כיון שהם צורך היום מביאים ביו"ט, כמבואר לפנינו לעיל בפסוק י"ד בדרשה וחגותם אותו חג לה' – כל דלה', יעו"ש. .
(שם כ׳ ב׳)
10יעשה לכם. [מה ת"ל לכם], שיכול הואיל דכתיב לכל נפש, שומע אני כל נפש במשמע ואפילו נפש עובד כוכבים ובהמה, ת"ל יעשה לכם, לכם ולא לעובדי כוכבים לכם ולא לכלבים קנר"ל שאין אופין ומבשלין ביו"ט כדי להאכיל לעובדי כוכבים או לכלבים, ולפיכך אין מזמנין את העובדי אלילים ביו"ט גזירה שמא ירבה בשבילו, ומבואר באו"ח סי' תקי"ב ס"א. .
(שם כ"א ב׳)
11יעשה לכם. לכם בעינן אשר יאכל, אבל לגבוה לא בעינן אשר יאכל מכאן לעולות שזמנן ביו"ט קרבין ביו"ט קנאעיין מש"כ לעיל בפסוק י"ד בדרשה וחגותם אותו חג לה' מה ששייך לדרשה זו וצרף לכאן. .
(ירושלמי ביצה פ"ב ה'׳ד)